58 / 60
בית עלמין
פרשיות נעלמות
ינואר 5102
הביטחון
| 58
ע.כהן
שמות של פרשיות נקבעות באופן אקראי על־ידי המחשב. זה
ניתן לכל פרשייה - שם מתוך מלאי גדול מאוד של שמות, שנמצאים
ברשותו. שם זה ילווה את כל הנחקרים באותה פרשייה והפרשייה
נושאת את השם שנקבע לה.
יש והמחשב קובע שמות על תקן כמעט נבואי וכך בפרשייה,
."
בית־עלמין
שנקראה "
פרשיה זו נחקרה בשנת 4791 בעיקר בחברון. באותה תקופה
התבקשתי לסייע לצוות החקירות בחברון, אשר טיפל במספר רב של
בית
נחקרים, כולם תושבי הר חברון והפרשייה שקיבלה את השם, "
."
עלמין
פרשייה זו התייחסה למגוייסים מארגון טרור, אשר הופעל ונשלט
על־ידי המודיעין הסורי. הפרשייה כללה מספר רב של נחקרים.
כאשר מקור מהימן הביא ללכידתה, המקור מסר למפעילו כמות
גדולה של אמצעי לחימה (אמל"ח), אותם היה עליו להעבירו לחברי
הרשת בדרך חשאית.
במהלך החקירה התברר, שהמקור שמר לעצמו מספר נפצים,
לטענתו, כתעודת ביטוח עבורו.
אני נטיתי לקבל את גירסתו, שראש הצוות תיאר אותה כבגידה.
אותו מקור הועמד לדין, יחד עם יתר חבריו לפרשייה.
הייתה זו התארגנות טרור שהקיפה מגוייסים ברחבי הגדה, אשר
כולם נעצרו והועמדו לדין.
פרשייה זו הביאה לסיום ההתארגנות ולמעשה קברה את הארגון,
כמעט קבורה סופית.
פרפורי הגסיסה של מגוייסים אחרים בארגון, גם הם לא נמשכו זמן
רב ומכאן, אני מצביע על האיחוד שבבחירת השם.
פרשייה זו היוותה בית־עלמין לארגון. המקור אשר הועמד לדין
ושקשריו איתנו לא נחשפו, ריצה מספר שנות מאסר בכלא.
בין לבין, התמניתי כראש ענף החקירות של השירות בהר חברון.
במהלך שנת 7791 קיבלתי הזמנת חקירה ונתבקשתי לחקור את
המקור אשר סיים לרצות את תקופת מאסרו. נגדו התעוררו חשדות
כי יצא לירדן ומשם המשיך אל אחת ממפקדות ארגוני החבלה במזרח
התיכון.
יציאתו עוררה חשד. בבדיקה התברר, כי יציאתו התאפשרה עקב
טעות, בגינה שמו לא נכלל ברשימת מנועי היציאה כמקובל לגבי מי
שנאסרו בגין פעילות טרור.
נתבקשתי לתאם מועד למעצרו ולחקירתו. זכרתי את האיש בחקירתו
הראשונה וזכרתי את התרשמותי החיובית ממנו. אי־לזאת החלטתי
לא לעצור אותו לחקירה, אלא לזמנו למשרד המינהל האזרחי על־מנת
להחתים את תעודת הזהות שלו בחותמת של מנוע יציאה. ראש היחידה
שלי, אשר ניהל את החקירה בשנת 4791, חלק על עמדתי, אולם זו הייתה
זכותו לקבוע את דרך החקירה. אני בחרתי להתחיל אותה, שלא על־ידי
מעצר, אלא באמצעות זימון למינהל האזרחי לכיסוי לפגישה ולחקירה
שלי אותו, כאשר נתונה לי החלופה לשקול חידוש הפעלתו.
במועד הקבוע הגיע האיש להתייצב במשרדי המינהל האזרחי
ביחד עם רבים אחרים, שנזקקו לאישורים כאלה או אחרים מהמינהל
האזרחי. כאשר הגיע תורו, הוא הופנה לחדר, בו ישבתי. פתחתי בשיחה,
תוך שאני מבהיר לו כי ידועים לי כל פרטי יציאתו לחו"ל והוא צפוי
לעונש מאסר ממושך, אולם אני מאפשר לו ולנו לתקן טעויות העבר.
הבהרתי לו כי אנו מקבלים בהבנה את יציאתו לצורך קבלת פיצויים
על תקופת מאסרו הקודמת, אולם אני מציע במקום לעצרו ולהעמידו
לדין, לפתוח דף חדש ולהותיר בידיו את הפיצויים שקיבל לידו. זהו
סכום נכבד לאותם ימים והבטחתי להוסיף עליו כהנה וכהנה. ראיתי
את ההתלבטות בעיניו. הוספתי לדבר ולשכנעו, תוך שאני מושיט לו יד
על־מנת להגיע להסכם.
הוא החזיר לי לחיצת יד. אמרתי לו כי אינני רוצה לקבל ממנו פרטים
נוספים בשלב זה, שכן שהייה ממושכת יותר עלולה להחשיד אותו.
סיכמתי איתו כי ניפגש למחרת היום בבית־מלון בירושלים.
תיאמתי עם מפעילו העתידי מלון וחדר והודעתי לו כי נמתין לו
לפגישה למחרת היום במקום ובשעה הייעודים.
קיבלתי לכך את הסכמתו של ראש המרחב, כאשר, אני מבהיר,
שתמיד שמורה לנו החלופה להכניסו לכלא, אך יחד עם זאת, אנו
שומרים על אופצייה לחידוש הפעלתו כמקור טוב. נפרדנו בלחיצת יד.
למחרת התקיימה הפגישה, כאשר הוא מגיע למקום בשעה הקבועה,
מספר את כל פרשת נסיעתו לחו"ל, מדווח על המטלות שהוטלו עליו
ומודיע כי קיבל מיקום של מישלש, שבו מצויים רימונים.
כעבור מספר ימים, אף הוסגרו לידינו אמצעי לחימה. מכאן, החלה
הפעלתו, אשר הייתה מוצלחת במיוחד ונמשכה שנים רבות.
חלקים גדולים מפרטי הפעלתו עדיין חסויים, אולם תוצאותיה של
אותה ההפעלה הביאו לסיכול רב של פיגועים ולחיסול תאי טרור רבים.
באותה פרשייה קיבלנו פרטים רבים על מפגש בין אחד מעצורי
הפרשייה לבין אלמונים, שזהותם לא נחשפה. במפגש זה, שהתקיים
בשער הכניסה לכפר חדר, נמסרו לאותם אלמונים שני אקדחים.
בחקירת הפרשייה, לא הצלחנו להגיע ולזהות את האלמונים. שנים
עברו, ובשנת 8791 נתבקשנו לחקור חשודים תושבי שכם, בעלי ותק רב
בחקירות ובפעילות חבלנית. הם הועברו מצוות החקירה בשכם להמשך
חקירה על־ידי צוות חברון.
שינוי המקום והנפשות הפועלות העלה את תרומתו והעצורים,
דמויות שנחשבו כגיבורי שכם, נשברו בחקירה וסיפרו על פעילותם
באיזור שכם. תוך כדי חקירה וללא קשר לפרטיה, אמרתי לאחד
הנחקרים: "טוב, עכשיו ספר לי על הסיפור של שער הכניסה לכפר חדר
שבנפת בית לחם". הוא הסתכל עלי המום וראיתי את הזעזוע בפניו.
אינני יודע למה שאלתי השאלה. לא היה לי כל בסיס לשאול צעיר שכמי
על אירוע בשער הכניסה לכפר חדר. תגובתו היתה : "גם את זה אתם
יודעים".
פתחתי תיק עם מסמכים שהיה בידי, דפדפתי במסמכים, עשיתי
עצמי כקורא באחד מהם ושאלתי אותו "וכי למה אתה חושב שיש
משהו נסתר מאיתנו"? הוא סיפר לי על מפגש, שקיים עם חבר נוסף
להתארגנות שלו בשער הכניסה לכפר חדר מספר שנים קודם־לכן
ובמהלכה קיבל מהאלמונים שני אקדחים, אותם הסגיר לנו בחקירתו.
."
בית העלמין
היה זה הספיח האחרון לפרשיית "