42 / 48
42
המגזין של אוניברסיטת בר-אילן
בר-שיח
איך הפכו יצחק לבוז'י, משה לבוגי,
שלמה לצ'יץ' וסילבן לסטיב, מי הם
ז'וז'ו חלסטרה, הרנטגן והאווירון, על
שום מה מכונים חיים שקשוקה וציונה
מקרה עין. כינויים בפולקלור הישראלי
רוביק רוזנטל
איורים: רפאל בלומנברג
מאבו ג'ילדה ועד
לירן חולצה אפורה
ישראלים אוהבים כינויים.
הכינוי טעון ברגש, יחס אישי
וזיכרונות. תרבות הכינויים
הישראלית נולדה מתרבות
הקולקטיבים הישראלית של
המדינה שבדרך, ולכן היא
בעיקרה אשכנזית. בקיבוץ ובתנועת הנוער
נהגו להדביק כינויים ולשמר אותם, והכינוי
הפך השם שבו מכירים אדם בכל מקום, ואם
הוא קשור לזיכרון היסטורי הקישור הוא לכינוי
ולא לשם. היסודות הלא פורמליים מגדירים
את החברה הישראלית וממשיכים להיות חלק
מטבעה גם בימי המדינה.
הפלמ"ח טיפח מאוד את תרבות הכינויים,
וצמרת צה"ל של הדורות הקודמים הייתה
ממש חבורה שכזאת, כשם ספרו הידוע של
ישראל וייסלר, הלא הוא פוצ'ו. צ'יץ', שלמה
להט, היה לראש העיר העברית הראשונה,
בעוד טֶדי, שמעט מכירים את שמו הרשמי
תאודור, ניהל את בירת ישראל הנצחית, והפך
עוד בחייו לאצטדיון. פוצ'ו וצ'יץ', בדומה לבוגי
ובוז'י, נושאים שם שאינו קשור לשמם הרשמי.
בדרך כלל יש לכך שורשים באירועי ילדות או
נערות. על בוז'י סיפרה אמו כי "כשהוא היה
ילד הוא נראה ממש כמו בובה", והיא נהגה
לקרוא לו בובהל'ה ז'וז'ו. עם הזמן נוצר מאלה
הכינוי בוז'י. את הכינוי בּוֹגי הדביקו למשה
יעלון בגיל עשר ילדי השכנים, שהתקשו
לקרוא לו מושיק, כפי שנהגו לקרוא לו כולם
באותם הימים. ברבות הימים צירף יעלון את
הכינוי בוגי לחתימתו הרשמית. הכינוי צ'יץ'
דבק בשלמה להט כילד בן שמונה במושבה,
בעקבות משחק משיכת חבל שבו צעק
, משוך!), באוזני
ziehn
בגרמנית "ציין, ציין!" (
חבריו, שלא הבינו. אברהם בייגה שוחט קיבל
את כינויו כשאמו הייתה קוראת לו פייגלה
(ציפור ביידיש) בגלל גופו הרזה דאז. את
הכינוי גנדי קיבל רחבעם זאבי בבית הספר
המחוזי בקיבוץ גבעת השלושה. בקיבוץ נהגו
לספר את הילדים בתספורת קרחת; כשהגיע
רחבעם הרזה והקירח לחדר האוכל, יחף
ה
כינויים מתייגים רומזים
משהו על האדם. אדון
ששון נקרא 'סופריטו על
הבוקר' כי חיסל כבר
בבוקר את הסופריטו של
הצהריים, ואפללו הוא
'אלי נפל לו', כי נופלים לו
דברים