שיעור חופשי | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | גליון 134

23 | שיעור חופשי צילום: צלם כיתוב תמונה כיתוב תמונה היומיום שלנו ואיך אנחנו הופכים זאת ללמידה. לכן, השטח שבו אנחנו מאפשרים להורים להיות שותפים הוא לימודי יהדות, שהם הליבה שלנו. שם יש להם את העמדה ואת האמירה מעצם ההגדרה של בית הספר. אנחנו רוצים שהשפה של הבית ושל בית הספר יתחברו, שהשפה תכלול ריבוי קולות ולא תמדר אוכלוסיות מסוימות. לשם כך יצרנו ועדה משותפת עם ההורים שבה אנחנו מעצבים ביחד את השיח שלנו. בנושאים אחרים כגון התקדמות בחשבון ובאנגלית אנחנו כמובן דנים עם ההורים, אבל לא במהות, בתכנים, ועל איך תיעשה הלמידה". גישה מעין זו מכנה הישראלי מעורבות "בריאה" של הורים. הכוונה לדבריו ל"מעורבות הורים שבית הספר מוביל ומכתיב אותה על ידי המנהל או המנהלת, בידיעה שלבית הספר יש מדיניות ומסגרת קבועה ויציבה שמובילה את התנהלותו. זו נקודת המפתח". "המורים חוששים ממעורבות הורים" מהעבר השני, גם מלי מרטון, מהנדסת במקצועה ובעלת בלוג החינוך "אמא רבודה", מדברת על שיח בין הורים למורים מתוך הבנת הגבולות. מרטון היא אם מעורבת בחינוך מהסוג החדש. "אני יזמית באופי שלי. כשאני פוגשת צורך שלא מקבל מענה אני מגיבה בעשייה", היא אומרת. היא התחילה להתעניין בחינוך בעקבות החוויה שלה כאם בבית הספר. "הניצנים היו בבית הספר היסודי, כשהבנתי שתוכנית הלימודים במתמטיקה אינה מבוססת על חשיבה אלא על תרגול ושינון. כשהילדים שלי הגיעו לחטיבה, התחלתי להבין את הבעיות של מערכת החינוך ולכתוב בבלוג (שלא היה פעיל בשנת הקורונה, ת"ר)". מרטון חקרה וכתבה במיוחד על תחום החדשנות בחינוך, ומהפעילות שלה נולדו גם פרויקטים שפועלים עד היום בבית הספר. למרות הצלחתה בבית הספר של הילדים שלה, היא ערה למגננה שמפעילים בתי הספר מול הורים כמוה. "זה טבעי שהמעורבות של הורים והדעתנות שלהם גורמות לחשש אצל המורים, קודם כל מעצם העובדה שזה עניין חדש. כשהייתי ילדה ההורים שלחו אותי לבית ספר, דאגו שאלבש תלבושת אחידה. אני לא מדמיינת את ההורים שלי הולכים לדבר עם בית הספר על תוכנית לימודים". המגננה הגיונית עוד יותר על רקע "מיעוט קולני של הורים שלהם יש השפעה שלילית", כדבריה. מרטון מסכימה עם הישראלי ועם אלקלעי ממרן. לדבריה, "על ההורים להבין שכמו שלי יש מקצועיות בתחום שלי, גם המורים מקצועיים בתחום שלהם. וכשבאים בתלונות למערכת, כדאי להביא בחשבון שהמורים הם קורבנות של אותה מערכת מאספקטים אחרים, שבויים שלה ונפגעים ממנה. הם רק עומדים בפרונט". הקורונה חידדה במיוחד את העובדה הזו, אומרת מרטון, ובכך יצרה קרבה בין הורים ומורים, כשהיא עוזרת לכולם להבין את המשימה הבלתי אפשרית שנפלה על המורים. "נוצרה תחושה של שותפות גורל. נאלצנו לשתף יותר ברמה האישית. אני למשל, ידעתי שבעלה של המחנכת של הבן שלי הוא עובד חיוני ושהיא נשארה עם שלושה ילדים בבית וגם היתה צריכה ללמד. ברמה האישית התפתחו יותר האמפתיה, ההכלה וההבנה של שני הצדדים. הקורונה האיצה הרבה תהליכים, לטובה ולרעה. נוכחנו למשל לדעת שהמערכת לא מתפקדת כמו שצריך. מצבי הקיצון האלה שיקפו את הבעיות שלה". מרטון סבורה שכיום יש להורים ולמורים עניין משותף - טובת בית הספר והילדים, וכי עליהם לקיים שיח פתוח יותר ביניהם. "כמו בכל פרויקט אחר, צריך להביא את כל בעלי העניין לשולחן. אי אפשר להסיר חלק אחד במשוואה, את ההורים. לשם כך צריך להגדיר שיח משותף וגבולות. ”בקורונה בית הספר הסתמך מאוד על ההורים. הוא לא יכול לסגור את הדלת עכשיו ולא לתת להם יותר דריסת רגל", ממשיכה מרטון. "להורים יש כישורים רבים ואפשר לרתום אותם, בהבנה שאסור להם להיכנס לבית הספר בצורה דורסנית ולהגיד 'אני יודע מה צריך לעשות'. צריך להקשיב למורים, להציף להם איפה הקשיים שלנו מול המערכת, להבין מה הקשיים שלהם, ולעשות זאת בשותפות משני עברי השולחן. כך אני רואה את השותפות הזו". מעורבות הורים היא דבר חשוב גם לבית הספר, אומר הישראלי לסיכום. "מורים אמנם חושבים שמעצבן להתעסק עם הורים, שזה דבר מיותר. אבל מחקרים מראים שככל שההורים מעורבים יותר בבית הספר - בין אם הם עוזרים בלימודים לילד שלהם, לוקחים חלק בוועד ההורים או מתנדבים ללוות טיול שנתי - הילדים מצליחים יותר. כשהורה מעורב ומשקיע מזמנו ומרצו בבית הספר, הילד מבין שבעיני ההורה בית הספר הוא דבר חשוב ושהמורה היא דמות חשובה. לכן זהו פקטור שתורם להצלחת הילדים". הישראלי מציע לבתי הספר "לתווך את המדיניות הפדגוגית שלהם להורים". לדבריו, "גם אחרי הקורונה, הורים לא באמת מכירים את בית הספר, את עבודת המורה ואת תוכנית הלימודים, ולמעשה הם מכירים את בית הספר באופן שטחי בלבד ומנקודת המבט של הילד שלהם. ככל שבית הספר יהיה יותר פתוח לשתף את ההורים, להכניס אותם לשיקוליו ולהסביר מה אפשר או מה אי אפשר, כך המעורבות תהיה גדולה ואמיתית יותר. ההורים יירתמו להצלחת בית הספר, ייתנו יותר קרדיט למורים ויהיו יותר מוכנים להבין שתהליך השינוי  דורש זמן". , בעלת בלוג מלי מרטון החינוך "אמא רבודה": "על ההורים להבין שכמו שלי יש מקצועיות בתחום שלי, גם המורים מקצועיים בתחום שלהם. אבל בקורונה בית הספר הסתמך מאוד על ההורים. הוא לא יכול לסגור את הדלת עכשיו ולא לתת להם יותר דריסת רגל. להורים יש כישורים רבים ואפשר לרתום אותם"