שיעור חופשי / תמוז תשעח / יוני 2018 / גליון 125

תופעת החרדה מפני העתיד כונתה על ידי מומחים "פאניקה מוסרית". "בכל פעם שצצה טכנולוגיית תקשורת חזקה, עולות טענות שזה ישחית את הנוער, יגזול את מקומות העבודה ויחליף את המורים. אלו נבואות שחורות שלא התקיימו. לפני המצאת הדפוס, הלמידה היתה מפה לאוזן, וחששו שהלימוד מספרים בעקבות הדפוס ייתר את התיווך של המלמדים. גם על הרדיו או הטלוויזיה טענו דברים דומים, וכמובן שהיה חשש שהמחשב ייתר את המורה. "בעידן הנוכחי, יש חשש שהאינטרנט והבינה המלאכותית יהיו תחליף למורה - אבל אין לחרדה הזו מקום. אני חוקר טכנולוגיות למידה ואני לא רואה איך הן מחליפות את המורה - ההפך הוא הנכון: ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, הצורך בתיווך בין התלמיד ובין כלי הלמידה דווקא עולה". אמנם, מטעים קלמן, היעד של ההוראה ישתנה. "במקום להעביר לתלמיד ידע, המורה צריך להפוך אותו ללומד עצמאי. הוא צריך להכין אותו לכך שיוכל ללמוד בלעדיו, בדומה להורים המגדלים את הילדים לחיים בלעדיהם, כבוגרים עצמאים". הוא לא רואה בעיה גם כאן. שנה, ואנחנו 20 "חברת הידע קיימת לפחות רואים שמורים עושים זאת בהצלחה לא מבוטלת. הבוגרים של מערכת החינוך יוצאים מוכנים ללמידה עצמאית באוניברסיטה, ומסוגלים להשתלב כאזרחים בחברת הידע". ללמד בצורה רב-תחומית גיא לוי ממט"ח נשמע הרבה יותר מוטרד מהמצב הקיים, והשינוי שהוא מדבר עליו הוא רדיקלי יותר. "אנחנו צריכים לשנות את פרדיגמת החשיבה שלנו, כדי להתאים את ההוראה למה שנדרש בעתיד", הוא אומר. "המורים יודעים היום ללמד מקצועות ספציפיים, אבל הם צריכים ללמד בצורה (למידה PBL- רב-תחומית, שדומה יותר ל מבוססת פרויקטים, ת"ג). אבל זה הרבה יותר מזה. התרבות שאליה אנחנו עושים את המעבר, היא תקשורת המבוססת על בינה מלאכותית. צריך לשנות את הקניית הלמידה בהתאם למקומות שבהם המכונה נכנסת ובהתאם למה שהיא משחררת אותנו ממנו. השחרור מייצר ערוצי תקשורת רלוונטיים יותר לחוויה של מורה-תלמיד. "כך למשל, צריך להציב את מיומנויות המאה בחזית העבודה הבית-ספרית ולבנות את 21- ה תוכנית הלימודים בהתאם להן. צריך ללמד יזמות, חשיבה עיצובית, יצירתיות וחדשנות. צריך לפתח אצל התלמידים חשיבה ביקורתית ויכולת פתרון בעיות. הכשרות המורים אף ואין בהן התייחסות 20- הן שייכות למאה למיומנויות אלו". ? באיחוד האירופי 21- מהן מיומנויות המאה ה חילקו אותן לארבעה תחומים: ראשית, דרכי חשיבה - כלומר יצירתיות וחדשנות, פתרון בעיות, קבלת החלטות, היכולת ללמד ולעשות רפלקסיה, מטא-קוגניציה וחשיבה ביקורתית. הסעיף השני הוא דרכי עבודה – תקשורת ושיתופיות, עבודת צוות. השלישי – כלים לעבודה: סוגי אוריינות שונים כמו אוריינות מידע, מדיה, שפתית, מתמטית ומדעית. הרביעי – מודעות גלוקלית, תצרף בין גלובלי ולוקלי; מודעות תרבותית. "התכנים חשובים להחדרת המיומנויות", אומר לוי, "אבל צריך לצמצם את התוכן, להגמיש את הפדגוגיה ואת תהליכי ההוראה והלמידה. העומס בתכנים שמטילים על התלמידים והמורים הוא לא רלוונטי לחיים שלהם כשהם יוצאים משערי בית הספר. צריך לחשוב מחדש על הצורך בתעודת הבגרות". הוא מביא כדוגמה את מערכת החינוך בפינלנד, הנחשבת לטובה בעולם. שם, לדבריו, שינו את הכשרת המורים, צמצמו את הקוריקולום, לומדים מעט מאוד שעות בהשוואה לעולם ולא נותנים לתלמידים שיעורי בית. גם במערכת החינוך הישראלית ניתן לעשות מהפכה. "אם נותנים לתלמידים לפתור בעיות שמעניינות אותם, המורה ייהפך רלוונטי. נניח שמורה נותן לתלמידים לעבוד על הבעיה הבאה: בנק הדם מתרוקן. יש לכם חודש להכין קמפיין אפקטיבי ברדיו ובפוסטרים שמסביר למה צריך לתרום דם. תחילה צריך להבין מה קורה בבנק הדם. בשביל זה צריך ללמוד ביולוגיה, מדעים, מבנה הדם, הפוליטיקה של תרומות דם. "בתום הפרויקט, התלמידים הבינו משהו חשוב מבחינת החיים בעולם וגם קיבלו אחריות. הם למדו להשתמש במיומנויות של פתרון בעיות, חשיבה ביקורתית. הם היו צריכים להיות יצירתיים ללמוד בשיתוף פעולה. הם עבדו עם טיוטות. זה בשום אופן לא שינון פרק או קופי- פייסט. זו לא למידה למבחן, כשאחר כך שוכחים את החומר". בעיה רלוונטית נוספת שאפשר ללמוד היא הקמת שכונה חדשה על ידי פרויקט למשתכן. "המורה אומר, 'בואו ננתח את האינטרסים השונים, הקבלן, הלקוח, העיר וכדומה. איפה יהיו השטחים הירוקים'. ויכול להיות שיש ילד אחד שהוריו קנו דירה בפרויקט למשתכן. וגם אם לא, זו למידה מורכבת". במתמטיקה אפשר לפתור תרגיל בשלוש דרכים: בתום למידה כזו נעשית הערכת עמיתים, וגם הערכה של מורה לתלמיד. שיטות חדשות רבות ללימוד תוכן מפנות זמן. למשל, חזרה על חומר בהיסטוריה באמצעות הצ'טבוט, אפליקציית למידה שבה רובוט מנחה את התלמיד על ידי דיאלוג טקסטואלי, ובאמצעותה אפשר ללמוד פרק בהיסטוריה. "זה לא מושלם עדיין, אבל אפשר לעשות את זה בכל שעה שרוצים, וזה משחרר זמן ללמידה אחרת. זה לא מחליף בשום אופן את המורה. "בזמן שהתפנה, המורה לא צריך ללמד את הפרק. הוא יכול לשחק עם התלמידים משחק חשיבה שיקנה להם כלים של תכנון ואלגוריתם והבנה של מערכות. כך הם יוכלו להבין את ההיסטוריה כמערכת עם שחקנים, שכל אחד מהם פועל בדרך מסוימת ויש לו תכונות מסוימות. בכל שלב צריך ללמוד את התכונות והמהלכים והכללים וכך מתרגלים הבנה של מערכות מורכבות. "ניקח לדוגמה את מלחמת העולם השנייה. במערכת החינוך כיום מלמדים נרטיב אחד בלבד. אני אומר לתלמידים: 'בואו נסתכל על המורכבות – עליית הנאצים לשלטון, מה קרה שם? מה היה התהליך? ועכשיו נסתכל על שחקנים אחרים, על תהליכים אחרים ועל נרטיבים אחרים'. אם אתה מקבל את המיומנויות הללו בגיל צעיר ואתה מתרגל פתרון בעיות במערכת מורכבת באופן לוגי, החשיבה שלך נעשית מורכבת. גם אם לא הספקנו את השיר או את הפרק, זה תהליך משמעותי של חשיבה ולמידה". הסמארטפון כשלעצמו, לדברי לוי, הוא שינוי פרדיגמה בחינוך. "מאחר שהטלפון איתי כל הזמן, זה אומר שאני יכול ללמוד כל הזמן. ללמידה זו קוראים למידה אגבית, תוך כדי. כדי שאוכל ללמוד גם כשאני מחכה לאוטובוס, צריך לייצר תכנים ללמידה לכל זמן למכשיר הסלולרי". במט"ח מציעים כיום השתלמות מקצועית שעות של למידה 30 חדשה למורים הכוללת מבוססת מובייל. "החידוש הוא שלא חייבים להיות בשום מקום ספציפי כדי להשתתף, אפילו לא ליד המחשב. יש מפגשים קצרים של כרבע שעה, המורה יכול להשתתף גם אם הוא בחוץ על ספסל, או באוטו, וגם אם הוא בחו"ל. האינטראקציה בין המשתתפים היא בווטסאפ, וחלק מהתרגילים נעשים על ידי שימוש במצלמת הטלפון. "אחת ההשתלמויות במובייל היתה בנושא טקסים. מורים צילמו טקסים מסביבם וניתחו אותם ולאחר מכן היה דיון. הסיפור הוא שהעולם מזמן לנו למידה בזמנים שונים ולא רק בכיתה. הלמידה דרך המובייל היא אטרקטיבית, ויוצרת שיתופיות ושיח". מחקר המוח מחזק את הכיוון הזה של הלמידה, אומר לוי. "המוח שלנו צריך קשרים עשירים, מורכבויות. ככל שאצור יותר קשרים בתוך אירוע היסטורי או בתוך תהליך מדעי – יש יותר קשרים של מידע, דמויות, נרטיבים, של שיטות מדיה שונות – המוח מתפתח יותר. "הטכנולוגיה, המהפכה הדיגיטלית ובתוכה הסמארטפון, הם מהפכה. המורה מנצח על לימוד של מערכות מורכבות והוא מכוון את הפיתוח של המיומנויות", מסכם לוי, "הוא כמו מנצח על התזמורת, הילדים הם הנגנים והם יוצרים יחד את ההרמוניה. אבל כדי שהמורה יפעל כמנצח הוא צריך ללמוד ניצוח". חליפת למידה אישית במרכז לחדשנות של מט"ח, מורים לומדים לשבור פרדיגמות בחשיבה. יש כיום מעט מיזמים הפועלים בשטח ועוסקים בחיבור בין חינוך וטכנולוגיה ובהכשרת מורים במחשבה על הוראה בעתיד. אחד מהם היא החממה הטכנולוגית , מייסודה של חברת מט"ח בירוחם. MindCET החממה הטכנולוגית הזו מתמחה בתחום החם - ממשק של EdTech , ביותר בחינוך כיום טכנולוגיה וחינוך, ובמסגרתה פועלת תוכנית מורים הנבחרים 30- . כ MindCET עמיתי כל שנה לתוכנית עוברים תהליך של חניכה בטכנולוגיה חינוכית. "הרעיון הוא שמורים הם הסטארטאפיסטים הכי טובים בחינוך", אומר אילן בן יעקב, המנהל . "הם לא צריכים MindCET הפדגוגי של לדעת לתכנת או את שפת העיצוב. לשם כך אפשר לשכור אנשים מקצועיים. הם צריכים להכיר את הצרכים של השטח, להכיר את התלמידים ולהבין בתוכניות לימוד, וכמורים הם באמת מבינים בזה". המורים יפתחו בחממה את מוצר האדטק ש"עונה על הכאב הפדגוגי שלהם", כדברי בן יעקב. השנה, לראשונה, יוכפל מספר המורים מורים נוספים יעבדו 30- המשתתפים במיזם, ו בחממה החדשה שתיפתח בצפון. ההרשמה לתוכנית העמיתים בירוחם ובצפון תיסגר בתחילת יוני. המורים מגיעים ליום בשבוע בחממה ונחשפים בין השאר לפעילות העיקרית שלה - המאיץ שבו פועלים יזמי סטארטאפ, שכל אחד מהם מפתח רעיון או מוצר טכנולוגי חינוכי. יזמים אלה מקבלים ליווי בחממה במשך שישה חודשים, בשלושה היבטים: טכנולוגי, עסקי ופדגוגי, ומפתחים אבטיפוס למוצר. הם נעזרים בצוותי המחקר והפיתוח של החממה. בכל שנה נוסדות שש עד שמונה חברות סטארטאפ כתוצאה מפעילות זו, ובשש שנותיה של החממה קמו בה עשרות חברות. "בחממה נוצרת קהילה של יזמי טכנולוגיה בחינוך המייצרים שיתופי פעולה, עובדים בסינרגיה מלאה ומדברים באותה השפה. בכל אחת מהקבוצות - חברות הסטארטאפ, צוות המו"פ והעמיתים - יש דגשים שונים, אבל יש סדנאות משותפות. אנשי המאיץ יושבים עם המורים ונעזרים בהם כדי להבין משהו בהוראה, והמורים יושבים עם צוותי המחקר והפיתוח וכך הלאה. אחד המיזמים שפיתחו מורים הוא 'נארויו' – משחק שבו צריך לדלג מערך לערך בוויקיפדיה ומבוסס על טלפונים ניידים". אחד האתגרים החמים שבהם עוסקים בחממה ,VR , הוא היישום של עולם של מציאות מדומה (עולם second life בחינוך. "האי", משחק וירטואלי אינטרנטי מרובה משתתפים, בגרפיקה תלת-ממדית), המלמד אזרחות ומבוסס על משחקי הישרדות, הוא משחק כזה. בחממה עוסקים גם בפיתוח של צ'טבוטים ללמידה. צ'טבוט הוא רובוט, אפליקציה המדמה דיאלוג טקסטואלי עם הלומד, ומדריכה אותו בלמידה. בשנה שעברה פותחו בחממה הטכנולוגית צ'טבוטים בארבעה מקצועות: היסטוריה, תנ"ך, ביולוגיה ומכונאות רכב. השנה מתמקדים בחממה בתחום חדש, "הטכנולוגיה של העצמי". כלומר, כלים ומיומנויות של הלומד העצמאי, כמו תיעדוף משימות וכלים לשיפור עצמי. "בעתיד נשתמש בלמידה מותאמת", אומר בן יעקב. "לכל לומד סגנון הובלה משלו, חוזקות משלו. כל אחד יתפור לעצמו בהדרכת המורה חלופה אינדיבידואלית משלו ללמידה". אך טבעי שמורים נמצאים בחממה, סבור בן יעקב, שלדבריו יש כמה היבטים משיקים בין עולם הפיתוח הטכנולוגי לעולם ההוראה. "בניגוד לחברות בעולם הישן, בחברות סטארטאפ לומדים את הצרכים של המשתמש ומנסים לענות עליהם, ושני הדברים הללו הם בבסיס כל מערכת של חינוך ולמידה". גם יזמות הוא עולם שלמורים יש מה ללמוד ממנו. "יזמות פירושה שלא מקבלים את המציאות כמו שהיא. החדשנות מערערת על העקרונות והמוסכמות המוכרים. גם מורה טוב מחנך תלמידים לערער על החשיבה. יזמים הם גם סקרנים, ואני מאמין שהמורים רוצים לחקור את העולם ולערער עליו". "יש משהו שמרומם את הרוח בסופו של דבר בהתפתחות הטכנולוגית. זה מראה איפה האדם חזק ואיפה הטכנולוגיה חזקה", אומר פרופ' קלמן. "אינטליגנציה מלאכותית לא יכולה לחקות את המיומנויות הללו ומתברר גם יותר ויותר שגם אין טעם להשקיע בכך", הוא מחדד. "כולם יודעים להעריך את הכלי של החיפוש באינטרנט, למשל. זה דבר מדהים שלא רק מחליף את האדם אלא מזנק מעליו, אבל בהיבט של היכולת להשתמש בנתונים, הטכנולוגיה נכשלת שוב ושוב. האדם פלוס גוגל חזק יותר מאדם לבד וגוגל לבד. "יש מקצועות שנחלשים לאור התפתחות הטכנולוגיה ואחרים משתנים. העבודה של האמן המוזיקלי ושל העיתונאי השתנתה בעקבות הטכנולוגיה. הדרישות השתנו. כך קורה גם אצל המורים. העבודה של תיווך בין המכונות (כלומר בין הפלטפורמות הדיגיטליות השונות, ת"ר) לבין הילד תיהפך חשובה יותר. לא משנה עד כמה מכונות יהיו טובות, טכנולוגיות למידה בשילוב מורה טוב - עדיפות על טכנולוגיה בנפרד ומורה בנפרד". אבל יעד ההוראה החדש אינו תלוי במורה הבודד. האתגר הוא של המערכת, מסכם פרופ' קלמן. "זו בעיה בכל העולם: האם מערכות החינוך מאפשרות למורה הממוצע ומעלה לפעול כדי להעלות את ערך המוסף האנושי? מערכות גוזלות זמן רב. אני רואה את ההתעסקות היתרה בהערכה בחינוך. זה משאיר למורה הרבה פחות מקום להעניק דבר שהוא מעבר לכאן ועכשיו. צריך מדידה וכלי הערכה, אבל מערכות החינוך צריכות לוודא שהן משאירות גמישות ומרחב כדי שהמורה יוכל להעניק את הרכיבים שקשה יותר למדוד אותם. ובזה שום טכנולוגיה לא יכולה לסייע. "זה עניין של מודעות", אומר פרופ' קלמן, "של ניהול רגיש יותר, והצרה היא שזה עניין פוליטי. עד כמה נותנים לפוליטיקאים, למקבלי ההחלטות, להתרכז ביעדים קצרי טווח לעומת יעדים ארוכי טווח שאינם מעניינים פוליטיקאי שממוקד במערכת הבחירות". זה גם עניין של שמרנות. "מערכת החינוך היא שמרנית, כמו כל הארגונים. ארגונים הם שמרנים מטבעם, כי בלי מידה יחסית של שמרנות, ארגון של עשרות אלפי אנשים מתקשה לתפקד, וזה נורמלי. מערכת החינוך צריכה להיזהר מפתרונות קסם, ומגופים שיש להם אג'נדה משלהם ומציעים פתרונות קסם טכנולוגיים. "צריך גם לשמור על איזון. במט"ח ובאו"פ למשל, יש ספרי נייר וכלים דיגיטליים, ויש הבנה שהם משלימים זה את זה, וגם אם כעת מקדמים את הטכנולוגיות, אין פירוש הדבר שמזלזלים בנייר. הסתירות הן מהותיות וצריך להשלים עם המתח הזה בין הוותיק והמוכח לבין החדש ולקבל אותו. כל מחנך יודע שחינוך הוא התמודדות עם סתירות, דברים לא מוחלטים, כי כשפתרון אחד מנצח, הפלורליזם נחלש וכל המערכת נחלשת. בחינוך צריך יותר ניסוי וטעייה, והפלורליזם הזה הוא המפתח להתקדמות במובן הרחב ביותר. חדשנות זה כל מה שמשפר את החינוך, לכל הכיוונים". מה לגבי מורים שלא השכילו לאמץ את הטכנולוגיה? "הפלורליזם היא האפשרות של המורה להשפיע על מה שעושים, ובהקשר הזה הטכנולוגיה היא עוד כלי בארגז הכלים של המורה. אם ניקח מורה שלא מרגיש נוח עם טכנולוגיה ונכפה אותה עליו, הוא יהיה מורה טוב פחות. תקחי מורה אחרת, ועם אותם כלים, היא תעשה קסמים. זה המפתח. הטכנולוגיה צריכה להתאים לתלמידים ולרקע שלהם, וכל מורה יודע לעשות את זה, הוא יודע מה יצליח. "הטכנולוגיה חדרה עמוק. המורים והמורות הם חלק מהחברה ולכן הם משתמשים במיילים ובווטסאפ. הם לא מנותקים. במשך שנים דיברו על קשר ישיר בין הורים, מורים ותלמידים, וזה לא קרה עד שהגיע הווטסאפ. המורים מבינים שזה כלי חשוב לתקשורת. "כשמגיעים לדברים שהם ספקולטיביים יותר, נוחים פחות, לא צריך להכריח מורים להשתמש בהם. מי שזה עוזר לו יאמץ את הכלי הזה. אימוץ של חדשנות דורש זמן. יש אנשים שאוהבים ומתחברים אליה, ויש אנשים שלא ישתמשו בטכנולוגיות שלא עובדות כמו שצריך. במערכת החינוך מכניסים פתרונות מבוססי טכנולוגיה ורואים הרבה פעמים שהמורים לא מתלהבים. "בזמנו, מורים שלא רצו לאמץ את הלוח החכם נתפשו כשמרנים, כלא מבינים. נולדה האמרה 'לוח חכם, המורה טיפש'. אבל במחקר שנעשה במכון דוידסון במכון ויצמן, ראו שהמורים היו דווקא חכמים, כי ההיסטוריה הוכיחה שזה לא עשה את העבודה. היום בחדרי ישיבות יש לוח חכם ואף אחד לא משתמש בו. מורים יודעים מה עובד ומה לא עובד. לא כל טכנולוגיה צריכה להיכנס. לחשוב שאם אתה לא מאמץ כל טכנולוגיה אתה מפגר אחרי העולם - זו שגיאה".   פרופ' יורם קלמן, האוניברסיטה הפתוחה: "במקום להעביר לתלמיד ידע, המורה צריך להפוך אותו ללומד עצמאי. הוא צריך להכין אותו לכך שיוכל ללמוד בלעדיו, בדומה להורים המגדלים את הילדים לחיים בלעדיהם, כבוגרים עצמאים" אילן בן יעקב, המנהל : MindCET הפדגוגי של "יזמות פירושה שלא מקבלים את המציאות כמו שהיא. החדשנות מערערת על העקרונות והמוסכמות המוכרים. גם מורה טוב מחנך תלמידים לערער על החשיבה. יזמים הם גם סקרנים, ואני מאמין שהמורים רוצים לחקור את העולם ולערער עליו" "מאחר גיא לוי, מט"ח: שהטלפון איתי כל הזמן, זה אומר שאני יכול ללמוד כל הזמן. ללמידה זו קוראים למידה אגבית, תוך כדי. כדי שאוכל ללמוד גם כשאני מחכה לאוטובוס, צריך לייצר תכנים ללמידה לכל זמן למכשיר הסלולרי" . MindCET החממה הטכנולוגית "מורים הם הסטארטאפיסטים הכי טובים בחינוך" צילום: ספי שלוין צילום: גדעון מרקוביץ 21 שיעור חופשי > 2018 יוני 2018 יוני < שיעור חופשי 20