מרקש מכונה העיר האדומה בגלל צבע
החמרה השולט בכל המבנים ויחד עם
הדקלים הירוקים מתקבל מראה עוצר נשימה.
אי אפשר להתעלם מהכיכר המרכזית "ג'מע
אל פנה" שפירושה "כיכר החבר'ה". זו הכיכר
שבה מתנהל תיאטרון הרחוב הגדול ביותר
בעולם. מסביב לכיכר שוק גדול ותוסס,
צבעוניות עזה, עושר של תבלינים, גלילי
הבדים הצבעוניים, כלי הכסף והעתיקות
המצויים בשפע בכל מקום, הסמטאות
המפותלות והמוני בני אדם הרוחשים בכיכר
המרתקת הזו. החל מהשעה 00:71 בכל ימות
השבוע, הכיכר המרכזית של מרקש משנה
את אופייה והופכת מכיכר של מלחשים
ואקרובטים לכיכר האוכל, המקום מתמלא
בביתנים אין סופיים של אוכל, צבעים וריחות
ומאכלים מכל הסוגים, חוויה בלתי נשכחת.
במרקש שהינו סה"כ ארבעה ימים אבל הפעם
יצאנו גם מחוץ לעיר, לחוות את הטבע בטיול
ג'יפים עוצר נשימה, במסלול שמשלב מים
וצמחיה עם הצחיחות המדברית. נחשפנו
לאנשי ההרים המכונים "שלוחים" ולצורת
המגורים המיוחדת שלהם בבתים שנבנים
מטיט וקש - חוויה מעולם אחר. את טיול
הג'יפים סיימנו על קצה ההר, שם התארחנו
בבית אותנטי של שלוחים שכלל ארוחה
מרוקאית כיד המלך.
מרקש הייתה התחנה האחרונה שלנו במסע
המרתק למרוקו ולאומנות הזיליז'.
מרוקו היא ארץ מרתקת, היוצאת בצעדים
מהירים מהעולם השלישי לעולם המודרני.
009,2 ק"מ של אוטוסטראדות הופכות את
המדינה הזו לארץ של תשתיות מודרניות
שמביאות אליה בכל שנה כ-21 מיליון תיירים.
ולסיום, כמה מילים על החבורה
המעניינת שלנו, כי בלעדיה החוויה
לא היתה כה עוצמתית.
יצאנו למסע חבורה של אנשים שמלבד
המקצוע המשותף לכולם והסקרנות לטייל
במרוקו לא הכירו אחד את השני, המסע
המרתק לארץ הזיליז' יצר חבורה מאוחדת
ומלוכדת של אנשים שצברו חוויות משותפות
רבות. בסיום הטיול הרגשנו הזדהות עם
המשפט שסיים את הסרט "קזבלנקה"
מפיו של המפרי בוגרט: "זו תחילתה של
ידידות מופלאה".
