17.04.15 | כ"ח ניסן תשע"ה | 156 גליוןשביעי | 32
איתמר מרילוס סיפור מההפטרה
יומ העצמאות
כבר בפתח ואינ
כנראה דבר יותר
ישראלי מנ הקריק
טורות של המאייר
המנוח דודו גבע. פר
חדש הנקרא 'עדיינ
אופטימיימ - אמנימ מציירימ דודו
גבע' מקבצ את יצירותיהמ של
021 אמנימ ישראלימ המצדיעימ
לדמויותיו הבלתי נשכחות. יו פ
הפקיד, אהלנ ו הלנ וכמובנ הבר
ווז, כל אותנ דמויות ששרטטו את
חיינו בקווימ מהירימ, חושפניימ,
מדויקימ ומצחיקימ מאוד-מאוד.
גבע ה וער ומשולח הר נ היה
לא רק קריקטורי ט ואמנ קומי
ק שפעל כמעט לבדו בעיתונות
הישראלית, אלא גמ אביהמ הרוחני
ומורה דרכ לדורות של יוצרימ
שבאו בעקבותיו ושניזונו מחזונו
האמנותי הייחודי והפרוע.
השבוע נציינ את 'יומ הזיכרונ לשואה ולג
בורה'. כבר כמה עשורימ שהכתיבה על השואה
פונה יותר ויותר אל האישי ופחות נושאת את
עיניה אל הפוליטי. 'חלוק לבנ בגטו' של ד"ר
מרימ עופר מציע לטעמי מבט החופפ על שני
ההיבטימ הללו. ה פר בוחנ את מערכ הרפואה
היהודית בפולינ בצורה מקיפה מאוד ובפרט
בגטו ורשה. טענתו המרכזית של ה פר היא כי
מערכ הרפואה היהודי בשואה היה ח ר תקדימ
בהיקפו וביכולותיו ולא קר למרות התנאימ
הנוראיימ, תופעה שאינ לה אח ורע בהתמודדות
של קהילה נרדפת במקרי השמדה המונית.
שורה רחבה של נושאימ נידונימ ב פר:
כיצד הוקמ מערכ הרפואה בגטאות, כיצד
הוע קו הרופאימ ומה היה טיב יח יהמ עמ
הנאצימ, איכ נוהלה ההכשרה הרפואית בת
נאי הגטו הנוראיימ ועוד.
פרק מיוחד דנ בהרחבה במחלות שאפיינו
את החולימ. המחשבה האינטואיטיבית שלי
הייתה כי הרעב היה הגורמ המשמעותי ביותר
לתמותה, אכ מ תבר כי הייתה זו דווקא מחלת
הטיפו שמקורה בהתפשטות הכינימ. זאת לצד
מחלות כמו דלקת ריאות, שחפת וכמובנ רעב.
אבל ללא פק, הגיבורימ הגדולימ ביותר
של ה פר המ הרופאימ. בניגוד לשאר יושבי
הגטו שבלית ברירה העבירו את יוממ בני יונ
לשרוד, הרי שעל הרופאימ הוטלה המשימה
גמ לחשוב בצורה מדעית נוכח תנאימ אלה.
לצד חיי היומ יומ וההתמודדות עמ המחלות,
הרי שרופאימ דוגמת ד"ר ישראל מילייקוב קי
)מנהל מחלקת הבריאות בגטו ורשה, שנ פה
לאחר מכנ( נאלצו גמ בתנאימ כאלה לחשוב
בצורה רציונאלית כיצד ניתנ למגר את המח
לות השונות. ככ למשל בהתמודדות עמ מחלת
טיפו הבהרות. הרופאימ שמעו כי מוכרימ
בגטו תחבושות המכילות רעלימ ומגינות מפני
כינימ. מאחר ולא היה אזכור לטיפול זה ב פ
רות הרפואית, גידלו הרופאימ בתנאי 'מעבדה'
עלובימ כינימ, ועובדי המעבדה הודבקו בכינימ
על מנת להתנ ות בטיפול שהתברר כמוצלח.
בניגוד ללקוניות שמאפיינת מחקרימ מד
עיימ, העובדה כי הרופאימ חוו בעצממ את
נוראות השואה גרמה לאותמ רופאימ לשלב
בכתיבה זו גמ חוויות אישיות. ככ למשל
מתאר ד"ר אדולפ פולישוק היהודי את הרג
עימ של הקראת השמות בעת ה לקציה בבית
החולימ. "היה זה הרגע הטרגי ביותר בחיי.
בהקריאי את הרשימה גזרתי גזר דינ מוות על
006 איש חפימ מפשע, על ידידימ קרובימ,
חברימ שותפימ לעבודה, ואפילו על המנהל
שלי בעבר, ד"ר ה"א. נאלצתי לקרוא לפניהמ
את הרשימה פעמימ אחדות! המ לא האמינו
שאינ המ כלולימ ברשימה".
החלק האחרונ של ה פר מרתק במיוחד
ודנ בדילמות אתיות קשות במיוחד: כיצד
להכריע את מי להציל? במי לטפל קודמ?
האמ מותר לנטוש את החולימ כשחייהמ של
הרופאימ עצממ עומדימ על הכפ? האמ מותר
לה גיר לרשויות את חולי הטיפו שמחלתמ
מזהמת, בידיעה שיהרגו אותמ?
הייתי שמח אמ בנו פ לפרקי ה פר המצוינימ
היה נכתב פרק העו ק במעמד הרופא בחברה
בימינו בהשוואה לימי השואה. נדמה כי לעומת
ההתפתחות הטכנולוגית בימינו הרי שהיח ימ
בינ הרופאימ לחולימ בעבר היו יח ימ של
קרבה. האמ מערכ הרפואה בנ ימינו המבו על
מעינ 'פ ייצור' היה גמ הוא מצליח לעמוד ב
•טנדרטימ האנושיימ שהציבו אותמ רופאימ?
'חלוק לבן בגטו'
ד"ר מרים עופר
הוצאת 'יד ושם' / 595 עמ'
מצילי החיים במחנות המוות
ספרה של ד"ר מרים עופר על מערך הרפואה של רופאים ורופאות יהודים בגטאות,
דן בתפקודם והתמודדותם של אנשי הרפואה בגיהינום עלי אדמות
עדיינ אופטימיימ- אמנימ
קיבצ מציירימ את דודו גבע /
וערכ: צחי פרבר /הוצאת 'כנרת'
צילום: יצחק הררי פלאש 09