36 / 94
עט
השדה
36
תקשורת תומכת וחליפית בשירות הצדק
יפעת קליין
המערכת המשפטית וההליכים המשפטיים הם מילוליים מעצם טיבם
)
Huer
&
Yaniv
,
2006
(
עם שיתוק מוחין מלידה, לומד בבית ספר לחינוך מיוחד. הוא
17
דביר (שם בדוי), נער כבן
נוסע לבית הספר בהסעה מיוחדת ומלווה על ידי סייעת בבית הספר. כשהסייעת הצמודה
שלו הבחינה בשינוי במצב רוחו, היא שאלה אותו מה קרה והוא סיפר לה שתלמיד אחר
שנוסע איתו בהסעה נוגע באיבר מינו, וזו לא הפעם הראשונה. אלא שתשובתו לא הייתה
מורכבת ממשפט פשוט בתשובה לשאלה פשוטה. כדי להבין מה קרה לו פתחה הסייעת את
לוח התקשורת האישי שלו, מעין חוברת קטנה עם סמלים וציורים המייצגים פעולות, אנשים,
2
מקומות וחוויות מחיי היומיום שלו, ושאלה אותו שאלות סגורות.
“איך אתה מרגיש?”
דביר פתח את העמוד שבו מסודרים שורות-שורות סמלים של מצב הרוח. הוא היה
צריך לבחור את תשובתו מבין הסמלים שמצויים שם, הוא בחן את הסמלים ובחר בסמל
של עצוב.
“האם זה בגלל משהו שקרה היום?”
דביר נגע בזרועו. הסייעת שלו יודעת שנגיעה בזרוע משמעה כן ונגיעה בשיער משמעה לא.
“איפה זה קרה?”
דביר פתח את העמוד שמכיל סמלים של מקומות והצביע על ציור של אוטובוס.
לשאלה מה קרה בהסעה לא היו תשובות בלוח התקשורת של דביר. לכאורה אין סיבה
שקלינאית התקשורת שלו תכניס ללוח סמל של פגיעה מינית. הסברים רצוצים בשפת גוף
והיכרות מעמיקה הבהירו לסייעת שקרה משהו שדורש דיווח, ושהוא קרה יותר מפעם אחת.
היא פנתה מיד ליועצת בית הספר, וזו דיווחה לעובדת סוציאלית לחוק נוער.
עד לפני כמה שנים כל שיכלה העובדת הסוציאלית לעשות הוא לפנות למשפחה, לבנות
בשיתוף עם בית הספר תכנית מוגנות, להפנות לטיפול, לעקוב. הפניה לחקירה על ידי חוקר
נוער? מי יחקור בן נוער גבולי מבחינה קוגניטיבית, עם נכות פיזית שמטלטלת את ראשו מצד
מילולי?
לצד, גורמת לו לרייר ומונעת ממנו להתבטא באופן
תודה לנטע בן זאב, למיכה הרן ולמיכל גולן על הארותיהם החשובות והמחכימות שסייעו לי בכתיבת
2
המאמר.