מטבע ברייתן. הכוונה היא לעבירות שנועדו להסדיר
אכיפה יעילה ולהעלות את רמת הזהירות בתחומי
חיים שונים (כגון תעבורה, דיני עבודה, דיני איכות
הסביבה, פיקוח על שירותים ועוד). אם תידרש הת
פ
ביעה להוכיח בעבירות אלה מודעות ואפילו רשלנות
במקרים מסוימים, תקטן מאוד האפשרות המעשית
לאכוף את החוק - הן משום שהנתונים לבחינת
התנהגות הנאשם מצויים בידיו והן מטעמים פר
פ
קטיים של יכולת אכיפה בתחומים שבהם כמויות
העבריינים הן גדולות. הדרישה להוכחת יסוד נפשי
על ידי התביעה בעבירות מסוג זה עלולה לשלול את
האפשרות המעשית לאכיפתן. פרט לכך, מאחר שמ
פ
דובר בדרך כלל בתחום מוסדר שיש להגביר בו את
האכיפה, הציפייה היא כי הפועלים בתחום זה יכירו
את הוראותיו וידעו לנקוט את אמצעי הזהירות כדי
שלא להפר הפרות. האחריות הקפידה נוצרה אפוא
כדי לשמור על תקנת הציבור וליצור רמת זהירות
.
גבוהה
לכאורה, בהתבסס על
החלק הכללי של חוק העו
פ
נשין, אפשר לטעון כי גם
בענייננו חלה המגבלה בחוק
,
העונשין על אחריות קפידה
שלפיה היא צריכה להיקבע
במפורש בחיקוק עצמו, ואילו
בחוק האכיפה המינהלית לא
נקבע במפורש כי ההפרות
שאינן הפרות רשלנות הן
הפרות אחריות קפידה, אלא
הדבר נאמר רק בדברי ההסבר
להצעת החוק. התשובה לכך
היא כי אין החלה אוטומטית
של החלק הכללי של חוק העונשין על כל תגיו על
המטריה שבפנינו. בסעיף 43 כג לחוק העונשין נאמר
כי "באין הוראה לסתור" יחולו הוראות החלק הכ
פ
ללי של חוק העונשין גם על עבירות שלא לפי חוק
זה. בענייננו ייתכן כי בדברי ההסבר הקובעים ברירת
מחדל הפוכה לברירת המחדל בחלק הכללי של חוק
העונשין אפשר לראות הוראה לסתור וביטוי לכ
פ
וונת המחוקק. שנית, לטעמנו אין תחולה אוטומטית
לחלק הכללי של חוק העונשין על כל תגיו מאחר
שאין מדובר בענייננו בעבירות פליליות בחוק אחר
אלא בהפרות מינהליות שהן יציר חוק אחר. הן נדו
פ
,
נות בהליך מינהלי מקוצר ושונה מן ההליך הפלילי
שאמור גם להיות יעיל בהרבה ממנו ולהכיל סנק
פ
.
ציות פחותות שאין בהן אפשרות להשית מאסר
פרט לכך, חלק מן המגבלות בחלק הכללי של חוק
העונשין אינן רלוונטיות כי הן מתייחסות למשל
לסיטואציה של הטלת מאסר שאינה קיימת בהליך
המינהלי. לפיכך גם אם מוחלים כללים מסוימים
מחוק העונשין, עליהם לחול בשינויים המחויבים
.
ביחס למטריה
, שעסק בערעור על החלטת ועדה
אמין
בפסק דין
,
להטלת עיצומים כספיים לפי חוק איסור הלבנת הון
נאמר כי ההפרות המינהליות המנויות בחוק שמכו
פ
חן הוטלו העיצומים הן הפרות אחריות קפידה, אף
שהדבר אינו מנוי במפורש בחוק. עוד נאמר כי פרש
פ
נות אחרת המחייבת הוכחת קיומה של כוונה במובן
של מחשבה פלילית, כעולה מהחלה דקדקנית של
החלק הכללי של חוק העונשין, מרוקנת במידה רבה
את אפשרות השימוש בכלי
זה של עיצום כספי (ראו ב"ש
עויסאת אמין
5080/08 )'
(רמ
.)30-34
, פסקות
נ' מ"י
(עת"ם
ברן
בפסק דין
קבוצת ברן בע"מ
1092/09
, פסקה ג') שנסב על
נ' רנ"ע
עתירה נגד החלטת ועדת עי
פ
צומים פנימית ברשות ניירות
ערך להטיל עיצומים כספיים
על הפרות טכניות, בהליך
מקביל הקיים בדיני ניירות
ערך (לפי פרק ח3 לחוק ניירות
ערך), נאמר כי המחוקק גם
ידע להבחין "גאוגרפית" בין הפרה מינהלית שבגינה
מוטל עיצום כספי ובין עבירה פלילית. הדגש בהליך
המינהלי הוא על מניעת הסכנה לציבור, בעוד הדגש
.
בהליך הפלילי הוא על האשמה הנלווית להתנהגות
.
די בעצם ההפרה; אין צורך בידיעה על ההפרה
ההליך המינהלי בדיני ניירות ערך הוא הליך בה
פ
תהוות, וסוגיות רבות מתעצבות בימים אלה בהחל
פ
טות ועדת האכיפה המינהלית. אנו מקווים כי ההליך
יגשים את מטרתו כהליך צודק, יעיל ומאוזן ויתרום
.
להגברת האכיפה וההרתעה בדיני ניירות ערך
בהחלטתו הראשונה של
מותב הוועדה המינהלית
שניתנה לאחרונה, בתיק
שהתנהל במלואו ללא
הסדר אכיפה, קיבל המותב
את טענת הרשות כי נטל
הראיה המוטל על הרשות
בהליך זה דומה לנטל
הראיה במשפט המינהלי
77
׀
עורך הדין
2013
ינואר