/ מיכאל בירנהק
פרטיות
)28.5.12(
בג"ץ 80/9083 האגודה לזכויות האזרח נ' משטרת ישראל ובג"ץ 80/5999 לשכת עורכי הדין נ' שר המשפטים
שופטים: ביניש, גרוניס, ריבלין, נאור, ארבל, חיות, מלצר
סליחה, זו שיחה פרטית
מה גורל הפרטיות בעידן הטכנולוגי? בג"ץ אמנם הכשיר את חוק נתוני תקשורת, אולם נראה
כי הנמקת פסק הדין חסרה בית המשפט הניח שיש פגיעה בפרטיות בלי לברר את מהותה
פ
סק הדין האחרון של הנשיאה דורית ביניש עסק בחוק
,)
סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת
תשס"חפ7002 (חוק נתוני תקשורת). בג"ץ בהרכב שבעה שופטים
.
פסק שהחוק חוקתי, אולם הכתיב פרשנות מצמצמת לכמה מהיבטיו
:
החוק מסדיר את גישתן של רשויות חקירה לנתוני התקשורת שלנו
פרטי המנוי, מיקומו הפיזי (לא ברור אם החוק מאפשר גם איכון
חי, בזמן אמת), סוג המסר (שיחת טלפון, מסרון, גלישה באינטרנט
וכדומה), משכו, היקפו, מועדו ויעדו של המסר. החוק מדגיש שאין
.
בו סמכות בקשר לתוכן המסרים, עניין שבו עוסק חוק האזנת סתר
האגודה לזכויות האזרח בעתירה אחת, לשכת עורכי הדין בעתי
פ
רה שנייה ומועצת העיתונות שהצטרפה כידידת בית המשפט תקפו
הסדרים מסוימים בחוק. הצדדים כולם הסכימו שתכלית החוק
להיאבק בפשיעה היא ראויה. הוויכוח, כמו במקרים חוקתיים אח
פ
רים, נסב על שאלת המידתיות. החוק מאפשר לרשויות גישה לנתוני
התקשורת בשלושה אפיקים. הראשון הוא פנייה לבית משפט, ובע
פ
,
ניין זה קובע החוק הסדרים מפורטים למדי. השני הוא היתר מינהלי
פניםפמשטרתי, שנועד למקרים דחופים כגון הצלת חיים. השלישי
הוא מאגר מידע שהועבר למשטרה ומכיל את פרטי המנויים ובכללם
.
מספרי טלפון חסויים
בג"ץ קבע שהחוק חוקתי, אך נזהר מלהתערב במלאכת המחוקק
והסתמך בין היתר על נוהל משטרתי שהוצא במהלך הדיונים. הנ
פ
שיאה הדגישה שהנוהל אינו הטעם לדחייה, אולם הוא "נתון פרש
פ
ני" המצטרף לנתונים אחרים. עם זאת הכתיב בית המשפט פרשנות
מצמצמת לכמה מהסדרי החוק: הסמכות לבקש צו שיפוטי או היתר
מינהלי מותרת רק לשם גילוי עבריין מסוים או לחקירה של עבירה
מסוימת ולא לצורכי מודיעין כלליים; הפעלת ההיתר המינהלי צרי
פ
,)
כה להיות ערה ורגישה לבעלי מקצוע (עורכי דין, עיתונאים וכדומה
לסוג הנתון המבוקש, למידת הפגיעה בפרטיות, לחומרת העבירה
.
ולאפשרות לפנות לאפיק השיפוטי
נתונים על הפעלת החוק הצביעו על עלייה דרמטית בשימוש
בהיתרים המינהליים. השופטים הצביעו על כך שהמשטרה עשויה
לשנות את הנוהל הפנימי שלה בעתיד, ולמרות זאת קבעו: "אין לנו
אלא להניח כי השימוש בהסדר המנהלי ייעשה בהתאם לפרשנות
הראויה - שימוש במשורה, במקרים קיצוניים...". בכל הכבוד, עמדה
זו מאפשרת מרחב תמרון רחב מדי לרשויות. חוק יכול להיות בלתי
חוקתי על פניו כאשר ההסדרים שבו פוגעים בזכות חוקתית יתר על
המידה, וחוק יכול להיות בלתי חוקתי גם כאשר אופן יישומו חושף
.
את הבעייתיות העמוקה שבו
הנמקת פסק הדין חסרה. בדומה למקרים אחרים הניח בג"ץ שיש
פגיעה בפרטיות מבלי לברר את מהותה. התוצאה היא מעבר מהיר
מדי לאיזונים החוקתיים בלי שברור מה בדיוק נמצא על כף המא
פ
זניים. כך למשל טענה המדינה שהחוק פוגעני פחות מחוק האזנת
.
סתר במדרג הפגיעה בפרטיות, ולכן הרף החוקתי הראוי נמוך יותר
הנשיאה ביניש אמנם העירה שההבחנה בין תוכן של מסר תקשורת
לנתוני התקשורת אינה חדה, אולם נראה שהעמדה העקרונית של
.
המדינה בדבר מדרג כזה התקבלה ללא בירור מספק
בעידן הדיגיטלי, כאשר אנו מנהלים את חיינו יותר ויותר ברשתות
ממוחשבות, סוגיית הפרטיות תופסת מקום מרכזי יותר בחיינו. בצד
שאלות על גורל הפרטיות ברשתות החברתיות, חשיפת מידע במנו
פ
'
עי חיפוש ושאר סוגיות של "פרטיות 0.2" כביטויו הקולע של פרופ
נה על אזרחים מפני
ִ
ג'ונת'ן זיטריין, גם הפרטיות הקלאסית, זו המג
המדינה, עדיין רלוונטית. מתנגדי הפרטיות מציירים אותה לעיתים
כקריקטורה, כזכות המבקשת לחסום זרימת מידע. לא כך היא. הפר
פ
טיות אינה מבקשת לחסום מידע אלא לאפשר לאדם שליטה במידע
האישי שלו. הפרטיות חיונית לפיתוח האישיות שלנו ולמרקם הד
פ
.
מוקרטי של החברה
2013
ינואר
עורך הדין
׀
56
פסקי הדין
הגדולים
פ קי
ד ים
ט
ק
י
ו
ר
פ
2012