מגזין הטכניון | סתיו 2019

45 הטובות ביותר בארצות הברית." בסרייבו, יוגוסלביה, "מדינה 1971 ביליק נולד בשנת סוציאליסטית שבה מרשל טיטו היה הכול. חלמתי להיות שחקן באחת מקבוצות הכדורסל המובילות ביוגוסלביה, אבל לא הייתי מספיק טוב." אחרי התיכון החל ללמוד הנדסת מכונות באוניברסיטת סרייבו, אך טרפה 1992- מלחמת האזרחים שפרצה ביוגוסלביה ב את הקלפים והשביתה את הלימודים. "הרגשנו את המלחמה באופן מאוד יומיומי. פעם אחת, בזמן משחק כדורסל ליד הבית, חבר שלי חטף כדור מרובה צלפים ממש מול העיניים שלי." הוריו החליטו להישאר ביוגוסלביה, שכן אביו היה מנכ"ל חברת התקשורת הגדולה ביותר במדינה - יוגוסלביין טלקום - אבל אימו של ביליק הפצירה בו לברוח עד יעבור זעם. בשל מוצאו היהודי הותר לו לעלות על המטוס האחרון של הסוכנות היהודית שהמריא , עם 21 , בגיל 1992- לישראל, וכך הגיע לארץ לבדו ב עשרה דולר בכיס. "הגעתי לישראל בלי לדעת עליה כלום מלבד השמות דורון ג'מצ'י וקווין מגי ממכבי תל אביב," הוא אומר. "התחלתי כאן מאפס והייתי צריך לבחור אם לראות שחור או לחלום בגדול." הוא בחר באפשרות השנייה, ותוך זמן קצר החל ללמוד באורט בראודה. "האווירה בבראודה הייתה טובה אבל היה לי ברור שאני רוצה יותר מזה - לטכניון. למזלי לא רק התקבלתי אלא גם הצלחתי לקבל מלגות טובות, עם פרופ' צחי בירק, המנחה בתואר השני בפקולטה להנדסת חשמל ע"ש ויטרבי "במשך שנים הטכניון היה הבית השני שלי, ולבילי זה היה הבית הראשון"