מלאים מים!"
7
קראת סוף שנת הלימודים התארחה
בטכניון העיתונאית טלי חרותי-סובר
), ודיברה עם
The Marker Magazine
(
סטודנטים בסמינר במדעי ההתנהגות
והניהול בפקולטה להנדסת תעשייה
וניהול. "לצערי, התדמית שלנו באקדמיה
אינה טובה במיוחד," אמרה חרותי-סובר.
"האקדמיה בישראל מתייחסת לעצמה
כאל מקום של רצינות, מקצועיות, עומק
ובעיקר דיוק, ותופסת את העיתונות כזירה
שתכונותיה הפוכות: רשלנות, חובבנות,
שטחיות וחוסר דיוק. פרופסורים רבים
מאמינים שהעיתונאי הממוצע קם כל
בוקר עם השאלה 'על מי אני יורד היום?,'
וממשיך בליקוט חובבני של עובדות
ושירבוטן לכדי כתבה.
"כל זה רחוק מאוד מהאמת, והאמת היא
שכל כתבה עוברת תהליך ארוך ומורכב,
שכולל ועדת עורכים ועריכה והגהה,
והצלבה של העובדות לפני הפרסום, ומעל
הכל מרחף החשש המתמיד מתביעות
דיבה, שגם הוא מכתיב זהירות-יתר. לגבי
עצמי אני יכולה להצהיר שבתשע שנות
עבודתי ככתבת היו לי לכל היותר חמש
טעויות משמעותיות."
חרותי-סובר סיפרה כי בארה"ב, התנהלות
האקדמיה מול התקשורת שונה לגמרי.
"בקרב המדענים האמריקאים יש נטייה
מובנית למגע עם התקשורת. הם יודעים
להתנהל מול עיתונאים, והם נחמדים
ומנומסים, עונים תמיד למכתבים בדואר
אלקטרוני, ומוכנים תמיד לשיחה של שעה
בסקייפ. תמיד יש להם 'בהיכון' תמונה
מצוינת של עצמם, לשלוח לפרסום בעיתון,
והם יודעים מצוין להנגיש את המחקר
שלהם באופן שיהיה מובן לציבור. חשוב
שאתם, הדור הצעיר של המדענים, תלמדו
מהם. החשיפה היא גם אינטרס שלכם,
והתקשורת היומית היא אפיק-חשיפה מצוין,
שנוסף למאמרים בכתבי העת המקצועיים."
שהתוכנית שלי, והכתבות שלי, ילכדו אותה באמצעות שאלות וחידות ותגליות
וסיפורים. ברור שאני יודע שהמידע הזה לא מעניין אותה, אבל אם אעשה
עבודה טובה, הוא יתחיל לעניין אותה. אני רוצה להכניס את החשיבה, ובעיקר
את דרך החשיבה המדעית, לראשיהם של בני האדם.
"מה עושה המדען, בעצם? הוא מסתכל על העולם ומנסח סיפור. בקיצור,
מדענים הם מספרי סיפורים שניחנו ביכולת טכנית גבוהה, ומה שמיוחד בהם
הוא שהם גם בודקים את הסיפורים שלהם. התפקיד שלנו ככתבי מדע
הוא לספר את הסיפורים האלה, שמסבירים תופעות שונות מנקודת ראות
מדעית. לפעמים זה דורש מאיתנו לנדנד למדען ולומר לו: אם לא תספר
את הסיפור שלך, ייכנס לוואקום הזה סיפור אחר, שנוגד את המדע - למשל
סיפור דתי. כיום, לאור המגמות הבריאתניות, זה חשוב במיוחד, כי אין מה
לעשות - לדת יש סיפורים נפלאים שמסבירים דברים כמו מוות ומה קורה
אחריו ולמה אנשים טובים סובלים. לדת יש כוח שאין למדע, ויש לה כמובן
'תשובות' לשאלות שהמדע לא יכול להשיב עליהן, כמו השאלה למה ילדה
קטנה נדרסה על ידי משאית. אבל במקומות שהמדע יכול להסביר, הוא חייב
להתאמץ. אז אם אנחנו נתקלים במדענים סרבנים, עלינו להסביר להם את
העניין עם הוואקום ולומר להם שאם ידברו, הם יקדמו גם את עצמם וגם את
האמת. יותר מזה - כך הם יצדיקו את עבודתם, שממומנת על ידינו, משלמי
המסים.
"קשה 'למכור' מדע כי הוא מאיים על רוב האנשים, והטרמינולוגיה המדעית
נראית להם קשה ומעיקה - גם אם הם
זוכרים היטב את רשימת שחקני הפוטבול
בקבוצה שהם אוהדים, או נתונים שונים
הנוגעים לכוכבי הוליווד. לכן העיתונות
צריכה לנטוש את הנתיב המסורתי שבו
הכתב מראיין, אוסף נתונים, לועס אותם
ומציג לקהל ממצאים ערוכים ופסקניים, ולהתחיל להגיש את המדע כפי
שהוא: מלא סקרנות ושאלות ותהיות ורגשות ואי-ודאות. אנחנו צריכים להגיש
לציבור מדע חי, לא רשימות של ממצאים.
"העבודה שלנו דורשת מאיתנו נכונות להיות ילדותיים ולשאול שאלות
טפשיות-לכאורה, למשל: 'למה עננים לא נופלים מהשמים? הרי הם מלאים
מים.' התשובות לשאלות האלה מעניינות את כולם, אבל במקרים רבים
הן נמצאות בידי המדענים, ואנחנו צריכים לחלץ אותן מהם ולהפיץ אותן
הלאה."
של מי הגבעה הזאת
"אני אוהב את הרדיו," אמר קרולוויץ' בסדנה שקיים ביום השני של הכנס.
"לרדיו יש יתרון גדול: כשאני מספר ברדיו על גבעה, ועליה בית, ובשמים ענן,
המאזין הוא שמצייר את כל זה, ולכן הגבעה והבית והענן הם שלו. בטלוויזיה,
לעומת זאת, כשאני מראה גבעה ובית וענן, הם שלי. הרדיו הוא חוויה הרבה
יותר הדדית ומשותפת, שדורשת מהמאזין להפעיל את דמיונו."
להפיג את החשדנות
"בורות מדעית יוצרת מיסטיפיקציה," אמר בכנס אסף שטול-טראורינג,
כתב המדע היוצא של עיתון 'הארץ', "והתוצאה היא חשדנות כלפי המדע.
התפקיד שלנו הוא להפיג את החשדנות הזאת באמצעות מחקרים אמיתיים
לאף' פסיכולוגיסטי, ולוותר על הקסם שבמיסטיפיקציה לטובת
ְ
ולא ב'פ
ההיקסמות מן המדע האמיתי."
מדע - המשחק האולטימטיבי
"מדע הוא המשחק האולטימטיבי למבוגרים," אמר פרופסור דן שכטמן
בראיון לאילנה דיין בסוף היום הראשון של הכנס. "לכן אני שמח שבני הוא
מדען, ובוודאי אין לי התנגדות שנכדיי יהיו מדענים."
"בהחלט, אבל רבים מהם
האם אנשים מתעניינים באמת בתגלית שלך?
רוצים להבין אותה רק ברמה שתאפשר להם 'לספר לחבר'ה'. הם רוצים את
זה כקוריוז, לא כמדע."
לא, הרי מתוך שלא לשמה - בא לשמה. בעיני, כל מה
זה מרגיז אותך? "
שמגביר את ההתעניינות במדע הוא מבורך."
"על מי
אני יורד
היום?"
קשרי כתב-מדען: כל מה
שכדאי לנו ללמוד מהאמריקאים
ל
תקשורת המדע
48...,8,9,10,11,12,13,14,15,16,17 2,3,4,5,6,1