Page 28 - מגזין הטכניון | אביב 2006

≤∏
Ì È Ò ¯ Ù
BMW†Ò¯Ù
ȯ‡‰†Ò¯Ù
פרס הארווי לשנת 5002 הוענק לפרופסור וולפגנג
באומייסטר ולפרופסור אדוארד וויטן.
, יליד גרמניה )6491(, למד¯ËÒÈÈÓ‡·†¯ÂÒÙ¯Ù
ביולוגיה, כימיה ופיסיקה באוניברסיטאות
מינסטר ובון. ב-3791 קיבל תואר דוקטור
מאוניברסיטת דיסלדורף. ב-3891 התמנה לראש
צוות במכון מקס-פלאנק לביוכימיה במרטינזריד,
ומאז 8891 מכהן שם כמנהל. כמו כן הוא מכהן
כפרופסור לכימיה ופרופסור לשם כבוד לפיסיקה
באוניברסיטה הטכנית של מינכן. פרופסור
באומייסטר הינו בר סמכא בהבנת המנגנון
המולקולרי לשם בקרת איכות של חלבונים
בתאים חיים, המהווה תופעה בעלת חשיבות
מכרעת בכל האורגניזמים. מחקריו החדשניים
איפשרו את יצירת תחום הפרוטיאזום. הוא גם
תרם תרומה חשובה לפיתוח טכנולוגיות הדמייה.
, יליד בולטימור )1591(,ÔËȆ„¯‡Â„‡ פרופסור
קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת ברנדייס ואת
הדוקטורט - בפיסיקה - מאוניברסיטת פרינסטון.
אחרי תקופה קצרה בהארוורד שב פרופסור וויטן
לפרינסטון, וב-7891 מונה כפרופסור בבית הספר
למדעי הטבע במכון ללימודים מתקדמים.
פרופסור וויטון התפרסם בזכות תרומותיו הרבות
בתחום פיסיקת החלקיקים ותורת מיתרי העל.
הוא הקים כמעט לבדו ענף חדש של פיסיקה
מתמטית המגשר על הפער העמוק ביותר
בפיסיקה - הפער בין תורת הקוונטים לבין כוח
הכבידה. על הישג זה הוא זכה בשנת 0991
במדליית פילדס, שהינה הפרס הגבוה ביותר
בתחום המתמטיקה. פרופסור וויטן הינו חבר
באקדמיה הלאומית למדעים. ב-6991 הוא נבחר
על ידי השבועון "טיים" כאחד מעשרים וחמישה
האישים המשפיעים ביותר במאה העשרים. הוא
אחד המדענים המצוטטים ביותר בעולם.
ליאו מ. הארווי ז"ל ייסד את פרס הארווי במטרה
ליצור גשר של רצון טוב בין ישראל ואומות
העולם. מקור הפרסים בקרן של מיליון דולר,
שנתרמו לאגודת דורשי הטכניון בארה"ב על ידי
מר הארווי.
‰ÏÈ·ÂÓ†‰‡ˆ¯‰
הרצאתה של מעין דובשני, דוקטורנטית במעבדתה
של ד"ר מרסל מחלוף, זיכתה אותה במקום הראשון
מבין הרצאות הסטודנטים בכינוס האגודה
הישראלית לתרפיה גנטית.
פרטים נוספים - בעמוד 24 בגיליון זה.
עמית מזרחי, דוקטורנט בפקולטה להנדסת
חשמל, זכה במקום השני בתחרות המדעית
לשנת 5002, BMW השנתית של קבוצת
בקטגוריה של "תזות לתואר שני". לתחרות
הוגשו כ-032 עבודות מ-62 מדינות.
התזה של מזרחי, שנכתבה בהנחייתו של
פרופסור לוי שכטר, הינה עבודה תיאורטית
המציגה שיטה חדשנית להאצת חלקיקים
בהתקנים קטנים ופשוטים יחסית.
תקניִמאיצי החלקיקים הקיימים כיום( הם מ
ענק באורך של כמה קילומטרים. לבו של
המאיץ הקונוונציונלי הוא שפופרת, שבתוכה
מתקדם גל אלקטרומגנטי, הגורם לחלקיקים
- אלקטרונים או חלקיקים טעונים אחרים
- לנוע במהירות הקרובה למהירות האור.
מספרם המועט של מאיצים אלו נגזר
מעלויות ההקמה והתפעול האדירות שלהם.
לפיכך ברור מדוע מאיצי חלקיקים חלופיים,
שיהיו קטנים וזולים יחסית, יהוו פריצת
דרך רבת תועלת.
המאיץ האופטי המוצע בתזה של מזרחי
יעבוד באמצעות אנרגיית לייזר, ולפיכך
יהיה בעל ממדי חתך הקטנים בסדרי גודל
ממאיצי החלקיקים הקיימים היום, הפועלים
בתדרי מיקרוגל.
אחת השאלות המרכזיות בנוגע למאיץ כזה
היא כיצד יישמר התיזמון בין גל הלייזר,
האמור לדחוף את החלקיקים קדימה, לבין
החלקיקים. התשובה של מזרחי טמונה
בתכנון מיוחד של התקן המזכיר סיב אופטי,
הבנוי משכבות דקיקות של חומרים
דיאלקטרים הדומות לזכוכית מסביב
לתעלת ואקום. "התכנון המוצע מיועד לגרום
לחזיתות הגל לנוע בדיוק במהירות האור
- בניגוד לסיב אופטי רגיל," מסביר מזרחי.
"החלקיקים 'ירכבו' על הגלים בדומה
לגלישה על גלים בים," השדה החשמלי
האורכי הנראה באיור שלמטה הוא תוצאה
של תכנון זה.
"ההתקן שעליו אנחנו מדברים הינו ייחודי
באופן בו האנרגיה נכלאת בתוכו," מוסיף
פרופסור שכטר. "כדי שהאנרגיה תיכלא
בתוך הִריק שבהתקן, ולא 'תברח' החוצה,
היינו צריכים 'טריק' תכנוני, שיעניק לחומר
המרכיב את הסיב מקדם שבירה אפקטיבי
שהינו קטן מ-1. זאת על מנת שתהיה החזרה
מלאה, בדומה לסיב אופטי רגיל )מקדם
השבירה או צפיפות אופטית, הם נתון
המבטא את היחס בין מהירות האור בריק
לבין מהירותו בחומר האמור( - וזה לא
אתגר פשוט."
"חשוב לנו להדגיש שמדובר במחקר
תיאורטי, שבדרך ליישומו ישנן בעיות רבות
שיש לפתור," מבהיר פרופסור שכטר.
"למשל, מה תהיה דרך הזרקת האלקטרונים
והלייזר לתוך ההתקן באופן שיושג הסינכרון
הדרוש."
"בכל אופן," אומר מזרחי, "אם מדברים על
יישומים פוטנציאליים, אז יש שני יישומים
עיקריים: האצת חלקיקים באנרגיות גבוהות
- כפי שנעשה במאיצים הגדולים במעבדות
לאומיות ברחבי העולם, והאצת חלקיקים
באנרגיות נמוכות יותר, שעשויה לשמש
- וכמו כן X למשל ברפואה, כמקור לקרני
למחקר בכימיה וביולוגיה."
בתרשים: עוצמת השדה החשמלי האורכי
האחראי להאצת החלקיקים בהסתכלות
על ההתקן במבט-על. השכבות
הדיאלקטריות מסומנות בחלק העליון