שביעי

10.07.2026 | כ"ה בתמוז תשפ"ו | 08 גיליון | | 4 שירי גרין אלגביש | עכשיו טורי א י אפשר שלא לשימ לב שלאחרונה המ ציאות לא ממש תואמת את הציפיות שלנו. שזה בעצמ ני וח מילוני יפה לככ שכולנו חווימ ת כול. העניינ הוא שב זמנ שרוב האנשימ שומרימ את התחושה הזו למצבי קיצונ מוצדקימ, יש כאלה שמצליחימ בזה קצת פחות. וכשאני כותבת "כאלה", אני מתייח ת אליי, כמובנ. במרוצת השנימ פיתחתי כישרונ מיוחד לככ שדברימ מ וימימ יכולימ להרו לי את היומ, בזמנ שאנשימ אחרימ )כלומר, נורמלימ( פשוט עוברימ עליהמ ל דר היומ. רוצימ דוגמה? בואו נדבר על שגיאת כתיב. אבל לא תמ שגיאת כתיב, אלא כזו שמו פיעה במ מכ רשמי, בפר ומ שעלה לאוויר או כזו שמופיעה, לא עלינו, ב פר. כי אמ יש משהו שיכול לגרומ לי לפקפק בקיומו של דר עולמי, זה למצוא טעות בעמוד הראשונ של פר שעבר כתיבה, עריכה לשונית ובדיקת הגהה. ובכנ, רבותיי, אינ צורכ לה ביר לי. אני יודעת לבד. הבעיה אצלי ומדובר בשריטה. הרי זו רק אות אחת, ברור. אלא שמבחינתי היא ימפטומ. ימנ לככ שמישהו ימנ וי על המ שימה, לפני שבדק שהיא באמת גמורה. וככ, חברימ, מתחיל משבר אמונ. • אז יכול להיות שזו התקופה, החומ או הח דשות שמקצרימ לי את הפתיל, אבל יש לי תחושה שחלק גדול מהת כול הזה מגיע ממקומ אחר: אני חוששת שהתרגלנו לעשות את מה שצריכ, ופחות את מה שאפשר. ואפשר להאשימ אותנו? אנחנו חיימ בעולמ שמתגמל מהירות. צריכ לענות מהר. לשלוח מהר. ל גור מהר. לפעמימ נדמה לי ששכחנו שהמטרה מעולמ לא הייתה ל גור משימות - אלא לפתור בעיות. בלי ששמנו לב, החלפנו את תרבות המצוינוּת בת רבות הה פק. אנחנו רצימ ממשימה למשימה, וגרימ קריאות, מכבימ שריפות וממשיכימ הלאה. לפעמימ נדמה שהמשימה החשובה ביותר היא פשוט לה פיק לעבור למשימה הבאה. נכונ, יש מצבימ שבהמ חייבימ לפעול מהר. אבל השאלה היא לפי מה אנחנו מודדימ הצ לחה. היא לא יכולה להימדד רק בזמנ התגובה, והיא בטח לא פונקציה של שעות עבודה. וב דיוק בגלל זה, הדבר הראשונ שעשיתי כש נכנ תי לתפקיד האחרונ היה לבטל את שעונ הנוכחות בכני ה. אני עדיינ זוכרת את המבטימ המופתעימ. זה לא שרק רציתי להפ יק ל פור שעות ולבחונ את התפוקה, או שחשבתי שאפשר לעשות יותר בפחות שעות עבודה. פשוט רציתי לשנות את שיטת החשיבה. העובדימ שמחו שאפ אחד כבר לא יבדוק מתי המ באימ, ואני קיוויתי שנחליפ את התר בות הארגונית הוותיקה של "גומרימ הולכימ". אומרימ שהמצוינ הוא האויב של הטוב. יכול להיות. אבל נדמה לי שלאחרונה אנחנו ע וקימ כל ככ בלה פיק, שאנחנו מ תפקימ בלהיות "מ פיק טובימ". כי ב ופ, מצוינות היא לא רק ל יימ משימות מהר, אלא להצליח להגיע לשו רש הבעיה. לפעמימ, כל מה שצריכ הוא רק לפתח הרגל קטנ, לעצור רגע לפני כשלו חצימ "שלח" - ולעבור עוד פעמ אחת על • המ מכ. Shirielgavish@gmail.com הבעיה אצלי ומדובר בשריטה. הרי זו רק אות, ברור. אלא שמבחינתי היא סימפטום לכך שמישהו סימן וי על המשימה, לפני שבדק שהיא באמת גמורה. וכך מתחיל משבר אמון מהר מהר, לפני שייגמר