שביעי

את המילימ האלה אני כותבת בתזמונ כואב. מנ ה לבנות באמצעותנ "שובר גלימ" לחדשות שוברות הלב. להדופ איתנ את הידיעות הקשות שנשטפות מלבנונ, שעה אחרי שעה, יומ אחרי יומ. איכ בכלל אפשר לא ופ את המחשבות שמת פזרות בינ קבוצות הווט אפ של היחידה וההורימ, ומשמ לערוצי החדשות ולכל פלטפורמה שיכולה ל פק מידע על הבנימ? איכ בתוכ כל זה, אפשר בכלל לכתוב? פשוט לבחור - בטוב. אמ לשפוט לפי הכותרות האחרונות, נראה ששוב לא הצלחנו להתעלמ מהשאלה המרכזית: מי נושא בעול? או יותר נכונ, מי לא נושא בו? מי שותפ למלחמה על קיומה של הארצ הזו ומי מותיר את המשימה לאחרימ? כלומר - לנו ולשלנו. רק לפני שבוע יצאו מפגינימ יצאו לרחו בות, כבישימ נח מו, פוליטיקאימ התראיינו ו ופ ופ המדינה כולה התגיי ה. המשימה הלאומית: להתווכח. אני לא יודעת אמ זה צירופ המקרימ הצי ני, או תוצר לוואי של שעות ארוכות בפקקימ, אבל לפחות אחד מהמ גרמ לי לשימ לב לעובדה שבשבוע שבו הוויכוח על גיו חרדימ הגיע שוב לנקודת רתיחה, צוינ ברחבי הארצ גמ שבוע ההצדעה למתנדבי השירות הלאומי אזרחי. במשכ שנימ התרגלנו לחשוב על שירות למ דינה במונחי מדימ או פטור, כנ או לא. הנ תונימ בשטח מוכיחימ כבר מזמנ שהבחירה היא לא אמ לשרת, אלא איכ. ההוכחה לככ נמ צאת במקומות שבכלל לא היו על הרדאר לפני בוגרות חמ"ד במחזור, 9,000 עשור: מתוכ כ 4,000 בוחרות בשירות לאומי וכ 5,000 כ מתגיי ות לצה"ל. מה שבעבר נתפ כבחי רה חריגה, הפכ לשתי דרכימ שונות לאותה שאיפה: להיות שותפות במשימה הלאומית. • 7 גמ בחברה החרדית מתחולל שינוי. מאז באוקטובר נרשמת עלייה בהשתלבות חרדימ צעירימ משר 1,400 במ לולי חירומ והצלה, וכ תימ כיומ בשירות הלאומי במ לולימ הביטחוניימ והפכו לחלק אינטגרלי ממערכי הביטחונ. זה אולי רחוק מלפתור את וגיית הגיו המאתגרת, אבל מזכיר שהמציאות לא תמיד מתכנ ת למחנות של בעד ונגד. בזמנ שהוויכוח הציבורי מתמקד במי שלא רוצימ להתגיי , השינוי האמיתי נעשה על ידי אלה שכנ. ואמ פעמ שירות לאומי היה מזוהה בעיקר עמ חי נוכ, בתי חולימ ורווחה, היומ אפשר למצוא גמ מ לולימ חדשניימ במגוונ תחומימ, שמא פשרימ לעוד צעירימ למצוא את דרכמ לשרת. בארגונ הילמ"ה, למשל, הצעירימ בשנת שירות מפתחימ פתרונות טכנולוגיימ בעלי השפעה חברתית, כותבימ קוד ומנהלימ פרויקטימ. תודו שזו לא בדיוק התמונה שע לתה לכמ לראש כשחשבתמ על שירות לאומי. אנחנו חיימ בתקופה שמתזכרת אותנו בכל שעה עגולה כמה קל להתייאש. אבל כשתרימו את המבט מהמ כ, תגלו שבזמנ שהתווכח נו על מי לא נמצא מתחת לאלונקה, יש מי שחיפש דרכימ חדשות להיכנ מתחתיה. הוא מגיע ממגזרימ שונימ, מחזיק בדעות שונות וחי בעולמות שונימ. הוא לא מ כימ על הכל, אבל יש דבר אחד שהוא מבינ: שה יפור של המדינה הזו הוא גמ ה יפור שלו. והוא בוחר לשרת. לא כי הערכימ שלו השתנו, אלא כי המציאות שלו השתנתה. ובימימ שבהמ נדמה שהחברה הישראלית ע וקה בעיקר במה שמפריד, שווה לעצור ולהביט גמ על מה שמחבר. החו נ שלנו נבנה מכל צעיר או צעירה שמקדישימ מעצממ למענ המדינה, ובמיוחד מאלה המגיעימ מהחברה החרדית. עבורמ - ההכרה בצורכ לשרת ול תרומ היא אולי תחילת הדרכ לתיקונ. ויש בזה • הרבה יותר תקווה מכפי שנדמה לנו. Shirielgavish@gmail.com שירי גרין אלגביש | עכשיו טורי כשתרימו את המבט מהמסך, תגלו שבזמן שהתווכחנו על מי לא נמצא מתחת לאלונקה, יש מי שחיפש דרכים להיכנס מתחתיה. הוא מגיע ממגזרים שונים, מחזיק בדעות שונות וחי בעולמות שונים 90 צילום: חיים גולדברג, פלאש גל רודף גל