שביעי

12.06.2026 | כ"ז בסיוון תשפ"ו | 04 גיליון | | 6 השוטפימ, מתנ מענה הלכתי לחיילימ ולמפקדימ, דאגה לצרכימ הדתיימ, חיזוק המורל ורוח הלחימה, וגמ - לא עלינו - זיהוי וטיפול בחללימ. כשאור שירת במילואימ במחנה שורה, הייתי שומעת ביבי את ה"כל הכבוד לכמ" ו"חשוב מאוד" בלחישה. אבל הוא בכלל לא היה במערכ הזיהוי, אלא היה ופר ת"מ צבאי ומתקנ פרי תורה שניזוקו בשטח. כמעט התחשק לי לרכב על הכבוד שזכו לו מלאכי שורה, ובצדק. כי מה זה צרכימ דתיימ, זהו? לתקנ פר? לדאוג למטבח כשר? די ברור שאפ אחד לא ימות אמ לא ינפקו לו פר תורה. באחד הא ונות במלחמה, הצוות הרגיש שהכל קרה כי המ ישנו בלי מזוזות באותו לילה. לא ניכנ לחש בונות שמיימ, אבל הרגשתי שזה וד שליחותנו. ה יבה שבעלי, לא רואה את הילדימ במשכ כל השבוע היא יבה יומיומית והכי פחות הרואית. וכאנ צריכ להתאמנ בלהאמינ שזה משמעו תי, שלפעולות היומיומיות שלנו יש השפעה, גמ אמ הנ לא נראות בעינ האנושית. • Renana0584@gmail.com הגענו לחתימה על קבע? אז איך אחרי שנתיימ של מילואימ במתכונת של יומיות במחנה שורה, האיש החביב שחי לצידי יצא לקור רבנימ צבאיימ והש למה לקצינימ. חודשיימ בקיצ. באותה תקופה רצינו לצאת לשליחות. מה זה רצינו? אני רציתי מאוד, ושכנעתי את אור שגמ הוא רוצה. בעיה קטנה: אור לא יצא ולא יוצא מהארצ מאידיאל. אבל, כאמור, אינ כוח בעולמ שישתווה לכוחה של אישה לה ניע את בעלה לפעול כפי שהיא רוצה. הרעיונ התגלגל לנו בראש במשכ תקופה לא קצרה. באותמ חודשימ חזרתי ממ ע אצל הרבי מלובביצ' בניו יורק וממש מצאתי את עצמי שמ בנכר. למעשה, עד היומ אני יודעת שזה יושב עלינו בול, וייתכנ שנעבור תקופת חיימ שלמה בלי לצאת לשליחות. קבענו פגישה עמ הרב יהושע שפירא כדי להתייעצ איתו, והתחלנו לגשש עמ חברימ שבדיוק חזרו משליחות בחו"ל. יומ שישי, מלחמת איראנ הראשונה בדיוק ה תיימה, אנחנו יושבימ אצל הרב יהושע שדעתו על יציאה לחו"ל הייתה ברורה לנו לפני הפגישה, והוא אומר לנו קודמ כל להתייעצ עמ רב אחר בנוגע לשליחות. עוד הו יפ שלא זה המקומ להרחיב, אבל יימ במשפט שיש שליחויות גמ בארצ. גמ המדינה שלנו צריכה אותנו. זה אמנמ נכונ, הרב, ככ אמרתי בלב, אבל זו שליחות בלי נופ ופריימרק. • ב יומ הקור , דבר אחד כבר היה ברור - זה המקומ שלו, כנראה. קשה לה ביר, אבל כשמשהו בכ נדלק, אז הוא נדלק. אינ לי דרכ לתאר עד כמה המ גרת הצ באית רחוקה מהאופי של האדמ הנינוח והלא החלטי שהוא. הוא חופשי מכדי להיכנ לתבנית הצה"לית. עוד דבר כבר היה ברור: הוא רוצה ב י גור כדי להיות עמ החיילימ. לא למלא שעות ולחזור הביתה. בגדול, זה לא פשוט להגיע מג'וב לב י אימונימ גור גמ כרב צבאי, והדרכ כללה עק שנות רבה ואמונה שזה המקומ לתרומ בו. אגב, יש בשליחות שלו נופ מטו רפ, אבל פריימרק פחות. האופציה הכי קרובה להעביר בה כרטי אשראי זה בשק"מ. חלפה כמעט שנה, והשליחות שלנו, אינ מה לומר, נתפרה בדיוק למידותינו. התפקיד של רב צבאי זה כמובנ הדברימ אין לי דרך לתאר כמה המסגרת הצבאית רחוקה מהאופי של אור הנינוח והלא החלטי. יש בשליחות שלו נוף מטורף, אבל פריימרק פחות. מקסימום שק"ם והיה מחניך קדוש רננה מאיר כהן | דל"פ 90 צילום: מיכאל גלעדי, פלאש למצולמים אין קשר לנכתב