שביעי

שנותנות לי כוח. לצאת עמ חברות, לבלות עמ אורי. אלה העוגנימ שעוז רימ לי להיטענ. הוא מחזיק את הגולנ, ואני מחזיקה את הבית. גמ בעבודה, אני בוחרת רק פרויקטימ שמהנימ וממלאימ אותי. זה חלק מהאומצ לה חליפ עבודה או לצאת לדרכ עצמאית. יש לזה צד מפחיד. במלחמה נגד איראנ, כשנגמר החודש, לא הייתה לי משכורת. אבל זה חלק ממחיר העצ מאות. אני מאמינה שכשאני מבצעת את השליחות שלי בעולמ, הקדוש ברוכ הוא איתי". זה מה שאני רוצה בחיים קלנר מזרחי גדלה בחברונ, ואחו תה הצעירה ביותר נולדה לאחר שהיא בעצמה הפכה כבר לאמ. "הייתה לי ילדות מעניינת, בלי רגע דל. גד לתי בבית מלא חיימ, שמחה ורעש, עמ המונ ילדימ שדרשו תשומת לב, אבל הייתה בו גמ תחושה של שפע, אהבה ונתינה. בחוויה שלי זה היה בית של בריאות נפשית, ואמא שלי היא זו שבאמת עשתה את כל הדבר הזה". ביקשה יהודית 16 כשהייתה בת להצטרפ לאמה בלידת אחיה, הילד במשפחה, ואכנ היא השתחלה 13 ה לאמבולנ שהוביל אותנ לבית החו לימ. החוויה הזאת הפכה לרגע מכוננ עבורה. "אמרתי לעצמי: זה מה שאני רוצה בחיימ. אני רוצה בית ומשפחה". כעבור שנה היא כבר התחתנה, ובגיל בלבד ילדה את בנה הבכור. 18 במבט לאחור, זה לא היה מוקדמ מדי? "זה היה מדויק מאוד בשבילי. זה מילא אותי, נתנ לי ביטחונ ושייכות, והיה לי טוב במקומ הזה". בתחילה קבעה המשפחה את ביתה ביצהר שבשומרונ, ויהודית שימשה בתפקידימ שונימ ביב תחומי התרבות, הקהילה והיזמות, כולל הפקת אירועימ מטעמ המועצה האזורית. "תמיד היה לי את המקומ שאוהב את הבית, אבל תמיד אהבתי גמ להיות בחוצ". לפני כעשור היא ובעלה לשעבר החליטו לעלות לרמת הגולנ. "אחרי שנימ של חיימ בינ ערבימ, ובמיוחד בשנות האינתיפאדה השנייה שהיו קשות בחברונ ובשומרונ, החלטתי שדי, אני לא יכולה יותר, ואני רוצה המשפחה וה ובבימ אותה, ולב ופ גמ כלפי העולמ. ככ היא יכולה להפיצ החוצה את האור שבתוכה". שמ התחילה היזמות שלכ? "לא, האמת שכל חיי הייתי כזו. גמ כשעבדתי כשכירה, תמיד היו לי רעיונות של יזמות וחדשנות. כשגרתי בשומרונ הקמתי חנות יד שנייה, שכ ללה בית קפה שפועל עד היומ. אבל אז זה היה משהו מהצד. רק כשעברנו לגולנ החלטתי לפתוח ע ק עצמאי ממש". לפני כשמונה שנימ, בעיצומו של פיתוח הע ק החדש, היא עברה משבר משפחתי. "הבנתי שהבית שלי לקראת פירוק ושאנחנו בדרכ לגירושימ. זו הייתה תקופה מטלטלת". יהודית, אז כבר עמ שבעה ילדימ, נאלצה לה תגל למציאות חדשה. "היו לי המונ התמודדויות מול הקהילה וגמ מול המשפחה המורחבת. זה יצר טלטלה קשה עבור ההורימ והמשפ חה שלי. הייתי בודדה, והרגשתי שאני צריכה להתמודד עמ הכל לבד. היה בי פחד שאולי אישאר לבד כל החיימ. היה בזה קושי רגשי וגמ חששות כל כליימ. אמ לא הייתה לי בהירות, הייתי מתפרקת". בהירות של מה? "בתקופה ההיא הבנתי שני דברימ. היה לי ברור שאני עושה את הדבר הנכונ, והיה לי ברור שאני הולכת לגדול מתוכ הקושי. שאני לא אהיה אותה יהודית, אלא אצמח למקומ אחר שאני אבחר מה הוא יהיה. החלטתי לא להיבהל מהקושי. בהירות מנטרלת את הפחדימ, יחד עמ אמונה שב ופ נגיע למקומ טוב. זה חלק בלתי נפרד מהדרכ". משפחה של אקורדיון באותה תקופה היא החלה לשמש כמנהלת תרבות במועצה. בהמ שכ הכירה את אורי, ויחד המ הפכו למשפחה אחת גדולה, בדיוק כפי שחלמה כנערה. "היומ יש לי ילדימ בכל ה קאלה. לא מזמנ ליוויתי את הבת שלי בלידה, בקרוב אני מחתנת ילד, ובבית יש לי מתבגרימ וגמ יל דימ קטנימ. יחד עמ הילדימ של אורי, אנחנו משפחה של אקורדיונ. באמצע השבוע הבית מתרוקנ יח ית, וב ופ השבוע מתמלא". מה למדת על עצמכ בכל התהליכ הזה? "שבתוכ כל החזיתות, אני צריכה לדעת שאני עושה את המק ימומ, וגמ לדעת איפה לשחרר. ושצריכ לקפוצ כשהתגרשתי, היו לי המון התמודדויות מול הקהילה וגם מול המשפחה המורחבת. הייתי בודדה, ופחדתי שאישאר לבד כל החיים. אם לא הייתה לי בהירות, הייתי מתפרקת לגדל את הילדימ שלי בשקט. הגולנ הבטיח את זה - וקיימ". המרחבימ ברמה, והעובדה שהחליטה לראשונה בחייה לא לעבוד, יפקו לה זמנ למח שבות שהובילו אותה להקמת "נשות תבל". מדובר במיזמ פורצ דרכ במגזר הדתי, שהציע חופשות ייעודיות לנשימ. "הרעיונ בא ממקומ של ההבנה שכשאישה נטענת בכוחות שהיא צריכה, היא מצליחה להביא את עצמה לעולמ בצורה הרבה יותר מש מעותית וטובה - כלפי עצמה, 12.06.2026 | כ"ז בסיוון תשפ"ו | 04 גיליון | | 12