שביעי

9 | 21 גיליון | 16.10.2026 | ה' בחשון תשפ"ז | ניר דוידסון צילום: | שרון רוטר | היה זה בוקר קשוח למדי עבור דולי כהנא. היא בדיוק חזרה מתור מתיש במשרדי ההגירה בקפרי ינ. "ב ופו של דבר אנחנו מהגרימ פה", היא מחייכת. "צריכ לחדש אישורימ לשישה ילדימ, וזה תמיד פרוצדורה". דולי ובעלה יוני כהנא אמנמ בילו בראש השנה בישראל עמ המשפחה, אבל את יומ הכיפורימ, וכות וש מחת תורה חגגו כבר בביתמ שבאי השכנ, בתוכ הק מ הירוק של היער ה ודי, ריזורט הוולנ המפור מ שלהמ במעלה ההר, ליד פאפו . "האורחימ שמגיעימ אלינו אינמ מחויבימ בשמירת יומ טוב השני של גלויות, ואנחנו כנ. אי אפשר באמת להתרגל לזה שכולמ מ ביב עמ מ כימ בתוכ החג, בעוד אנחנו מנות קימ. עשינו הקפות שניות לבד בבית הכנ ת. במובנ מ וימ זה כיפ ומיוחד, והופכ את החג לזמנ של התכנ ות משפחתית". השקט הזה הוא אולי התמצית של דולי. "אני לא מתה על ראיונות", < היא גדלה בבית חב"דניקי של אנשי חינוך, והוסללה ללימודי הוראה היא מג'נגלת • שלא הובילו לכלום בין שישה ילדים לפרויקט החיים ודווקא מתוך היער • שלה ושל בעלה מוצאת דולי כהנא הסודי בקפריסין, את הקול שלה ועוזרת למאות ישראלים שחוו את הנורא מכל השליחות שלי היא לייפות את העולם