שביעי

16.10.2026 | ה' בחשון תשפ"ז | 21 גיליון | | 4 מועד הבחירות מתקרב, ואיתו צפוי להגיע המבול המוכר של י מאות, הבטחות, האשמות ו קרימ. כל מחנה י ביר לנו מדוע הוא היחיד שמ וגל להציל את המדינה, ומדוע כל האחרימ המ, פחות או יותר, ה יבה שבגללה היא זקוקה להצלה. אבל מעבר לשאלה מי ייבחר, מטרידה אותי שאלה אחרת: מה יישאר מהחברה הישראלית כשנדע מי ניצח? האמ נצליח לקבל הכרעה פוליטית בלי להפוכ אותה לקרע חברתי נו פ? דווקא השבוע, לוח השנה העברי מציע תשובה מפתיעה. ביומ ראשונ הקרוב, ז' בחש וונ, נתחיל לבקש בתפילה "ותנ טל ומטר לב רכה". לכאורה, בקשה פשוטה ונדרשת. הארצ זקוקה לגשמ, החקלאימ ממתינימ לו, והכנרת תשמח לקצת תשומת לב. אלא שמאחורי מועד הבקשה מ תתר שיעור יוצא דופנ במנהיגות ובאחריות הדדית. בימי בית המקדש, בתומ חג ה וכות, החלו עולי הרגל לשוב מירושלימ לבתיהמ. הרחו קימ שבהמ נדרשו למ ע של כשבועיימ, עד נהר פרת. הגשמ, שהיה כל ככ חיוני לפרנ ה, עלול היה להפוכ את הדרכימ לבוציות ומ וכנות. לכנ קבעו חכמימ להמתינ עמ בקשת הגשמימ עד שאחרונ עולי הרגל י פיק להגיע לביתו. תחשבו על זה. אומה שלמה, שפרנ תה תלויה בגשמ, דוחה את הבקשה לשפע כדי להתחשב במי שעדיינ צועד בדרכ. לא מפני שהגשמ פחות חשוב, אלא מפני שהאדמ חשוב יותר. ובעיניי, כאנ טמונ ההבדל שבינ צדקת הדרכ לבינ האחריות למי שהולכ בה. הבחירות הנ בדיוק המקומ שבו ההבח נה הזאת עומדת למבחנ. בדמוקרטיה מותר, ואפילו חיוני, להיאבק על עקרונות, להתווכח בלהט ולנ ות לשכנע. אבל ניצחונ בבחירות אינו מעניק בעלות על המדינה, והפ ד אינו שולל מאיש את מקומו בה. נדמה שבשנימ האחרונות למדנו להתייח לכל מחלוקת כאל מלחמת קיומ. מי שחושב אחרת ממני כבר אינו רק טועה, הוא מ וכנ. ואמ הוא מ וכנ, ממילא אינ יבה להקשיב לו. הרשתות החברתיות מ פקות את הרוח הגבית, והקמפיינימ דואגימ שלא יח ר חומר בעירה. אלא שחברה לא מתפרקת כשהיא מפ יקה לה כימ. היא מתפרקת כשהיא מפ יקה לה תחשב. חכמימ לא ויתרו על הגשמ ולא הטי לו פק בנחיצותו. המ רק הבינו שגמ מטרה צודקת אינה פוטרת אותנו מאחריות למחיר שמשלמימ אחרימ בדרכ להשגתה. זה נכונ גמ בחיי היומיומ. בניהול, בהורות ובמערכות יח ימ. אפשר לקבל החלטה נכונה בדרכ הר נית, לנצח בוויכוח ולהפ יד אמונ. חו נ אינו מחייב ה כמה. הוא מחייב אחריות הדדית גמ בהיעדרה. • הבחירות הקרובות יכריעו מי יאחוז בהגה ה פינה. אבל פינה אינה שורדת ערה מפני שכל נו עיה מ כימימ על כיוונ ההפלגה. היא שורדת מפני שגמ כשהמ נאבקימ על ההגה, איש מהמ אינו קודח חור בתחתית. ביומ שאחרי הבחירות יהיו מנצחימ ומפ י דימ, אבל לא תהיה לנו מדינה חלופית, ולא חברה אחרת להתחיל איתה מחדש. ביומ ראשונ נבקש גשמ. בקרוב נבחר דרכ. ובשני המקרימ כדאי לזכור: צדקת הדרכ אינה נמדדת רק ביעד שאליו הגענו, אלא גמ בא חריות שלנו למי שהולכ בה. כי ניצחונ בקלפי קובע מי ינהיג את המדינה. הדרכ שבאמצעותה נגיע אליו תקבע איזו מדינה תישאר לנו לה • נהיג. Shirielgavish@gmail.com שירי גרין אלגביש | עכשיו טורי אומה שלמה, שפרנסתה תלויה בגשם, דחתה בימי המקדש את הבקשה לשפע כדי להתחשב במי שעדיין צועד בדרך. לא מפני שהגשם פחות חשוב, אלא מפני שהאדם חשוב יותר 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש גשמי ברכה. רוחות מלחמה