שביעי

16.10.2026 | ה' בחשון תשפ"ז | 21 גיליון | | 2 יעל בן מויאל | בין הקפה לעיתון 21 ' גיליון מס פרשת נח ה' בחשון תשפ"ז קבוצת רודניק בע"מ הוצאה לאור: ונשיםה יזמות בע"מ יעל בן מויאל עורכת אחראית: אהרל׳ה ויסברג עורך שביעי: הילה כהן, צופיה צדרבוים עיצוב: מנהלי פרסום: 050-2155117 יעל 052-8787871 איציק sales@shvii.co.il shvii@shvii.co.il מיי ל מערכת: 052-7070117 ווטסאפ: מקור ראשון הפצה: ניר דוידסון צילום שער: טל מסינג נח | שורות טובות וְלִפְעָמִים נִבְנֶה בְּתוֹכֵנוּ תֵּבָה שֶׁתִּשְׁמֹר עָלֵינוּ וְתָגֵן מֵהַמַּבּוּל שֶׁבַּחוּץ מִשְׁתּוֹלֵל וְיַגִּיעַ הָרֶגַע יַגִּיעַ הַזְּמַן לָצֵאת מִן הַתֵּבָה לָצֵאת מִמָּה שֶׁשָּׁמַר עָלֵינוּ אָז שֶׁהֵגֵן עָלֵינוּ מִכָּל מִשְׁמָר לָצֵאת מֵהַהֲגַנּוֹת וְהַמִּגְנָנוֹת שֶׁהָיוּ לָנוּ לַחוֹמוֹת שֶׁהֵגֵנּוּ מֵהַמַּבּוּל שֶׁשָּׁטַף הַכֹּל וְיִהְיֶה זְמַן לָצֵאת לַאֲוִיר חָדָשׁ לִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם וְלַחֲזֹר לִנְשֹׁם talkrigman@gmail.com נ עתי לבד ליער ה ודי בקפרי ינ. עצמ הנ י לפני כשנה עה לבד הייתה חריגה בשבילי. הגעתי אחרי תקופה עמו ה במיוחד, עמ תחושה שאני זקוקה לעצירה. לשקט עמוק. כזה שמאפשר לה תנתק קצת מהכל, ואולי בעיקר להיות רגע עמ עצמי. אבל היה משהו אחד שידעתי שאני לא רוצה לקחת איתי לנ יעה הזאת, וזה - ציפיות. לפעמימ נדמה לי שגמ את המנוחה שלנו הפ כנו למשימה. אנחנו יוצאות לחופשה כדי לחזור עמ כוחות, להיות אמהות בלניות יותר ונשימ שמחות יותר, לחשוב בבהירות, לדייק מטרות, לקבל החלטות ולשוב לעבודה עמ אנרגיות מחודשות. מרוב הדברימ הטובימ שאנחנו מצפות שהחופשה תיתנ לנו, אנחנו עלולות להפוכ גמ אותה לעוד משהו שצריכ להצליח בו. פתאומ, על המנוחה עצמה יש עומ של ציפיות, במיוחד כש מדובר באמא שיוצאת לכמה ימימ לבד. הרי בשביל שהנ יעה הזאת תתאפשר צריכ להתארגנ, לתאמ, לדאוג לבית ולילדימ. וכשכל ככ הרבה מתגיי ימ כדי שנוכל לצאת, מתגנבת התחושה שאנחנו מוכרחות לחזור אחרות. להצדיק את כל המאמצ. באותה נ יעה החלטתי לשחרר את עצמי מכל זה. אני לא נו עת כדי לחזור טובה יותר. לא כדי לקבל החלטות ולא כדי לעשות דר בראש. אני נו עת כדי לנוח. וזה מ פיק. לשתות קפה בנחת. ליהנות מהשקט. לעשות דברימ פשוטימ, או לא לעשות שומ דבר. בלי למדוד מה יצא לי מזה. באופנ כמעט מפתיע, דווקא כשלא דרשתי מהמנוחה הזאת שומ תוצאה, הרגשתי עד כמה היא משמעותית. כי כשאנחנו מפ יקות לנ ות להפיק משהו מכל רגע, אנחנו ופ ופ מאפשרות לעצמנו להיות בתוכו. חשבתי על זה שוב השבוע, כשע קנו בכתבת השער על דולי כהנא, ש יפורה שזור גמ ב יפורו היזמי המרתק של היער ה ודי. חשבתי גמ על הימימ האלה של אחרי החגימ. על הנחיתה בחזרה לשגרה, ועל הרצונ המוכר למהר ולהכני הכל למ לולימ, להציב מטרות, לה פיק, להתקדמ. ואולי דווקא עכשיו, כדאי להזכיר לעצ מנו שלא כל עצירה צריכה להיות תחנת תדלוק בדרכ למשימה הבאה. ויש לנו הרי שיעור עמוק בזה בכל שבוע מחדש. שבת. אנחנו לא שומרות שבת כדי שיהיה לנו כוח לעבוד ביומ ראשונ. אנחנו לא עוצרות בשבת כדי להיות יעילות יותר בששת ימי המעשה. השבת היא לא אמצעי. היא תכלית בפני עצמה. ואולי זאת מחשבה שכדאי לקחת גמ אל ימי החול. מותר לע צור בלי לה ביר למה. מותר לנוח בלי להבטיח שנחזור טובות יותר. מותר לנו לפנות לעצמנו מקומ, פשוט כי אנחנו ראויות לו. והדבר היפה הוא שלפעמימ, דווקא כשאנחנו מפ יקות לצפות מהמנוחה שתעשה בשבילנו משהו, היא מעניקה לנו הרבה יותר. תיהני, יעל Yael@yaelbenmoyal.co.il לעצור. בלי סיבה