שביעי

רגע לפני שבועות, יצאתי לכנ איגוד התאגידימ העירוניימ באילת. זה היה אמור להיות אירוע שגרתי: טי ה קצרה, כנ ארוכ, קפאינ, כמה פגישות, חזרה הביתה, הכנות לחג, וזהו בגדול. בקיצור: טרמינל ז׳ה טמ. איי לאב יו טרמינל. הדלתות בנמל התעופה ניחשו אותי ונפתחו מעצמנ, אבל כמה שעושה לי טוב לראות מטו גדול ממריא דרכ דמעה שקופה, לא הצלח תי לדלג על המועקה. לאורכ המ לול עמדו בהיכונ עשרות מטו י צבא אמריקאיימ. תזכו רת לשגרה שאנו חיימ בה. ובתוכ כל אלה המטו המריא, הכנ הת קיימ, ובזמנ כתיבת שורות אלה, מלחמה לא פרצה. מקווה שעד שתקראו אותנ היא גמ לא תפרוצ. כי בארצ הכל קורה במקביל. מלחמה ושגרה. קפה הפוכ וחרדה. עוגות גבינה במקרר ושישיות מימ במקלט. הכנ ע ק בחו נ, שירות ותשתיות - מילימ שנשמעות כמו שקופית במצגת, עד שמבינימ שהנ בעצמ החיימ. כל הדרכ חזרה ני יתי לגשר על הדי וננ בינ הרצונ להמשיכ כרגיל לבינ הידיעה שבישראל ה"כרגיל" הוא תמיד על תנאי. • לתחומ השלטונ המקומי הגעתי אחרי קריירה 7 במגזר הע קי, במידה רבה בגלל טבח באוקטובר. גמ אצלי משהו השתנה ולא חזר מאז. הבנתי את זה בבוקר של אחת השבתות אחרי פרוצ המלחמה. המכיני ט שלי חזר הבי תה, וזרק משפט שממשיכ להדהד בי עד היומ: "אתמ כל הזמנ מתלוננימ על הממשלה, על הצבא, על המדינה. אבל בחרתמ להתע ק בקריירה ובע קימ, לא בתפקידימ ציבוריימ, נכונ? אז עזבו. אתמ הר תמ. אנחנו נתקנ". בדיוק שמ קיבלתי את הקיו שלי להתקדמ, ולא רק לדבר על ציבוריות - אלא לקחת בה חלק. ואמ כבר, היה לי ברור שהדרכ הנכונה עבורי להתחיל היא בזירת השלטונ המקומי. כשאנחנו מצפימ לשינוי מדיני, אנחנו מרי מימ מבט למעלה: לממשלה, לקבינט, לכנ ת, אבל כשמשהו באמת מצריכ לעבוד מהר, אנח נו פוגשימ בפועל את מה שקורה בשטח. ראינו את זה בקורונה, ושוב במלחמה. כשהמציאות השתנתה מהר יותר מכל נוהל - הרשויות המ קומיות כבר היו שמ: פתחו חמ"לימ, הפעילו מתנדבימ, דאגו למשפחות, חיברו בינ צרכימ למשאבימ, ובעיקר החזיקו את הקהילה כשה מ ביב רעד. ולא, זו לא לוגי טיקה. זו כבר מנהיגות. • אנחנו ממשיכימ לחפש את מרכז הכובד של המדינה במקומות הגבוהימ, בהחלטות הגדו לות, באולפנימ, בהצהרות, ואולי בגלל זה מתאכזבימ כל ככ הרבה. כי את המדינה האמי תית, זו שפוגשת אותנו כשהחיימ נעצרימ בלי לבקש רשות, לא בהכרח נמצא שמ. לפעמימ היא נמצאת באדמ שפותח מקלט לפני שיצאה הנחיה מ ודרת. במנהלת אגפ שמבינה שצריכ להקימ חמ"ל. במתנדבת שמ תקשרת לקשיש לפני שנכתב הנוהל. בראש רשות שמקבל החלטות לפני שיצאה הודעה לתקשורת. ושמ, במרחב האפור והלא פוטוגני שבינ מה שהמדינה עוד לא החליטה לבינ מה שברור שהתושב צריכ, נבחנת בעיניי מנהיגות אמי 7 תית. אולי זו גמ התובנה האישית שלי מאז באוקטובר: פחות לחכות שמישהו "למעלה" יתקנ; יותר לשאול איפה כאנ, בשטח, אפשר לקחת אחריות. בימימ שבהמ מטו י תדלוק אפורימ עומדימ על המ לול ומזכירימ לנו כמה הכל שברירי, אני בוחרת לשימ את האמונ שלי במה שלא תמיד נכנ למהדורות החדשות, אבל ברגע האמת כבר נמצא שמ - האנשימ שלא מחכימ • שהמציאות תירגע כדי לקחת עליה אחריות. Shirielgavish@gmail.com שירי גרין אלגביש | עכשיו טורי אנחנו ממשיכים לחפש את המדינה במקומות הגבוהים, ואולי בגלל זה מתאכזבים כל כך הרבה. כי את המנהיגות האמיתית לא בהכרח נמצא שם, אלא במרחב האפור והלא פוטוגני 29.05.2026 | י״ג בסיוון תשפ"ו | 02 גיליון | | 4