שביעי

רפיש, ומרגישה שאני פוגשת את מדינת ישראל דרכ כל התקופות שלה: ששת הימימ, יומ הכיפורימ, מלחמת ההתשה, צוק איתנ ואלמנות של עכשיו. נגעתי באבל טרי ובאבל ישנ. חשבתי שאני חייבת שהאלמנות הטריות ישמעו את האלמנות של פעמ, ואז הבנתי שאני חייבת שגמ האלמנות של פעמ ישמעו את האלמ נות של היומ. "לא הרגשתי שאני נכנ ת לבתי עלמינ ויושבת לבכות על קברימ, אלא שאני מחפשת לשמוע מאותמ גיבורימ, ומהאנשימ והנשימ שנותרו מאחור, את יפור חייהמ - הזוגיות, ההורות, האהבה והעשייה שלהמ. רציתי לקבל שיעור לחיימ". ומה למדת מאותנ אלמנות על גע גוע ואהבה? "געגוע הוא היכולת לגעת פע מיימ, פעמ בעבר ופעמ בעתיד. להחזיק גמ את האובדנ שלי, וגמ את בקשת החיימ. אלמנות של היומ אומרות: אהבתי אותו, ואני לא אחכה שאתגבר עליו, כי זה לא יקרה לעולמ ואני תמיד אוהב אותו. יש היומ שפה שמבינה גמ וגמ, שמחזיקה את יפור החיימ הקודמ לצד אהבה שמתפת חת. הנ יכולות להמשיכ קדימה, בלי לטשטש את החלקימ המתימ. המוות נשאר, ואנחנו לומדות לחיות איתו". עדיין אוספים את עצמנו בנ ארי מנ ה לגעת גמ במעג לימ רחבימ ולכאורה רחוקימ יותר מהשכול וממציאות המלחמה, שבה אנו שרויימ כבר שלוש שנימ. "אנ שימ מתחילימ לדבר על ריפוי ועל חזרה לשגרה ונורמליות, אבל אנ חנו עדיינ או פימ את עצמנו מחדש באוקטובר. מי מגיע לילדימ 7 אחרי של מגוי ימ, שכמעט לא ראו את אבא שלהמ שלוש שנימ? מי מדבר על מה שזה עושה למערכות היח ימ? מה עובר על האמהות של המתגיי ימ? זה לא אותו הדבר כמו לפני המלח מה. השאלה שמע יקה אותי היא מה נותנ לאנשימ כוחות ותקווה אחרי מה שעברנו". גמ היא מנ ה לשלב עי וקימ בנו שאימ אחרימ, דוגמת פר שכליו היא עובדת, ובמרכזו תעמוד אישה גרושה. "אני אוהבת ליצור, ומנ ה גמ לעבד את הטראומה האישית שלי. אינ פק שזה על השולחנ, אבל כמו ב פרימ קודמימ, אני הולכת אחרי הלב, ומ נ ה להתגיי במה שאני יכולה ולה תמקד במה שיש לי לתת לעולמ. אני לגמרי לא ה יפור המרכזי". את מזדהה עמ האמירה שיש דמיונ בינ גרושה לאלמנה, משומ ששתיהנ חוו אובדנ. "לא. אני אפילו תופ ת מרחק גדול מהמשפט הזה. אני בקשר עמ אלמ נות שהקריבו את הבעלימ שלהנ למענ המדינה. יש להנ מקומ של כבוד. גמ אישה שעוברת גירושימ, מרגישה שמשהו מת בחייה. אבל זה לא הרואי ולא בצמרת הכאב. עמ זאת, גמ נשימ גרושות וגמ אלמנות שלא בנ יבות הרואיות חשות כאב, וכולנ צריכות חיבוק". ציינת שהמפגשימ עמ השכול מי לאו אותכ בתקווה. "תמיד הייתי אופטימית, אבל לא הרגשתי שאני נכנסת לבתי עלמין ויושבת לבכות על קברים. חיפשתי לשמוע מאותם גיבורים, ומהאנשים שנותרו מאחור, את סיפור חייהם - הזוגיות, ההורות, האהבה והעשייה שלהם. רציתי לקבל שיעור לחיים 90 צילום: אורן בן חקון, פלאש המפגש עמ השכול הפגיש אותי עמ מקומות יותר נמוכימ בנפש שלי. משמ אני מקבלת תקווה. פגש תי מאות אנשימ שבורי לב, וכשאני מגלה ניצוצ שרוצה לחיות וגמ לה חיות אחרימ, דרכ ה יפור וההנצחה, אני מרגישה שתחיה היא השלב הבא. אני אופטימית, כי אני רואה אנשימ קמימ לתחיה. זה ממלא אותי ונותנ לי תקווה ואופק גמ ברמה האישית". ומה עמ החלומ על הכנ ת? "אני כבר לא אגיע לפוליטיקה", היא צוחקת. "זה לא מעניינ אותי. אני רוצה לתת לאנשימ לדבר, ולשימ את ה יפורימ שלהמ במרכז. אני חושבת שככה נעשה שינוי וככה נעשות מה • פכות. וזה מה שמעניינ אותי". יצאתי לאור < 25.09.2026 | ערב סוכות תשפ"ז | 19 גיליון | | 12