שביעי

11.09.2026 | ערב ראש השנה תשפ"ז | 17 גיליון | | 30 נ י ר ו ם ר מ ע ה ר י ש י ו ל ה ה שירה ורינה ה טוֹרי של מה שמתרחשת ברשת לשליחת חומרים למדור shiraandrinagarden@gmail.com @ rinahalevi זהו, זה קרה, החצר של שירה ורינה בשיתופ נשימה. ויש דברימ שפשוט מרגישימ כמו בית, גמ אמ לא עושימ אותמ כבר הרבה זמנ. לפני שבע שנימ הקמנו את "החצר של שירה ורינה" - יריד נשי וצבעוני, שהוא במילה אחת: חוויה. במשכ השנימ הפכ היריד למפגש שחיכינו לו בעצמנו, לא פחות מהקהל שלנו. ואז, לפני באוקטובר עצר הכל ואנחנו קצת עצרנו איתו. השנה החלטנו לחזור עמ יריד 7 , שלוש שנימ מדויק, גדול ומדהימ יותר. וככה היה, פשוט מדהימ. היריד היה אמור לקרות כבר במרצ, אבל אז איראנ השביתה את כולנו, ונדחה לחגי תשרי. צירופ מקרימ? לא מאמינה במושג הזה. אינ מועד מתאימ יותר לחזרה הזאת מראש השנה: זמנ של התחלות חדשות, של ה תכלות אחורה על הדרכ שעברנו ושל בחירה במה אנחנו רוצות לקחת איתנו לשנה הבאה. ומרגש אותי שבשבוע האחרונ של השנה חגגנו ביחד איתכנ את החצר. שנפגשנו, התחבקנו ונשמנו, רגע לפני השנה החדשה. עבורנו, "החצר של שירה ורינה" היא הרבה מעבר ליריד. היא תזכורת לככ שגמ אחרי הפ קה אפשר לחזור למשהו שאוהבימ, לפעמימ אפילו עמ יותר התרגשות ממה שהייתה בפעמ הראשונה. אנחנו נכנ ות לשנה החדשה עמ לב מלא בהתחדשות ובתקווה לשנה טובה, יצירתית ומשמחת - ובעיקר עמ רצונ להמשיכ ליצור מקומות שמחברימ בינ נשימ. ראש השנה כבר כאנ, ואני לא מוכנה. בכל שנה מחדש מגיע הלחצ הזה. לא ה פקתי לעשות חשבונ נפש, לא הלכתי ל ליחות, לא התפללתי על השנה שאני רוצה שתהיה לי. ואז עולה בי החשש - איכ תיראה השנה שלי, אמ אפילו לא עצרתי לבקש עליה? מאז שאני אמא, אני מנ ה להזכיר לעצמי משהו. ילדימ, בית, משפחה, מילואימ, עבודה. החיימ עצממ המ חלק מעבודת ה' שלי בעולמ. אני מתפקדת על הכל, משתדלת לתת לכל אחד את מה שהוא צריכ, עושה את הכי טוב שאני יכולה באהבה ובמ ירות, ומתפללת גמ שהכל יהיה לשמ שמיימ. אני לא תמיד ) תמ, אני לא בכלל( מגיעה ל ליחות, ולא תמיד יש לי שעה שקטה להתפלל על השנה שלי )ואולי יש לי, אבל אעדיפ לה פיק מהר שנ"צ(, אבל אני מאמינה שהקב”ה רואה גמ את התפילה שנמצאת בתוכ המעשימ שלי, את ההשתדלות, את הרצונ, את הלב. ואולי זאת ההכנה הכי אמיתית שלי לראש השנה: לה תכל על כל מה שאני עושה ביומיומ, ולהבינ שגמ בתוכ החיימ עצממ, בתוכ האמהות, העשייה והאחריות, יש תפילה, הודיה ובקשה, יש חיבור של הלב לתורה ולקב"ה. לקראת ראש השנה, יש שאלה שאנחנו אוהבות לשאול את עצמנו: מה ביקשתי בשנה שעברה - ומה מתוכ זה באמת קיבלתי? אבל אולי זו בכלל לא השאלה הנכונה. בשיחה מרגשת בינ חנה כהנ אלורו לשיראל כהנ, עלתה מחשבה שתפ ה אותנו: לפעמימ אנחנו מביטות לאחור ומרגישות שהתפילות שלנו לא נענו. הזוגיות שלא הגיעה, הילד שאנחנו מחכות לו, החלומ שלא התגשמ. ואז קל לחשוב: הנה, עברה עוד שנה - ואני עדיינ בדיוק באותו מקומ. אבל האמת היא שאת לא באותו מקומ. גמ אמ לא קיבלת את הדבר שהתפללת עליו, קיבלת בדרכ עוד כל ככ הרבה דברימ שלא ידעת לבקש. חוויות, אנשימ, שיעורימ, התמודדויות, רגעימ ששינו אותכ. דברימ שאולי לא בחרת בהמ, אבל גידלו אותכ והפכו אותכ למי שאת היומ. אז אולי השנה, במקומ למדוד את עצמנו לפי מה שעדיינ ח ר, ננ ה לה תכל גמ על כל מה שנו פ. @ shirel_designn @ chana_cohen_alloro @ shirabarlev_amram