שביעי

04.09.2026 | כ"ב באלול תשפ"ו | 16 גיליון | | 4 השבוע החלה התקופה שבה לוח השנה של כולנו הופכ לשדה מוקשימ רגשי ותפעולי. מה לא הייתי נותנת כדי לחזור לימימ שבהמ נלחצנו ממינונ היתר המשפחתי לאורכ החגימ, ולא מהזיכרונות הקשימ שהתנחלו בלב של כולנו מאז אותו החג. כנ, מתקרבימ אלינו ימימ מורכבימ כל ככ, שמ פיק לראות אותמ ביומנ כדי להרגיש את הדופק עולה. ב פטמבר, ות כימו 1 הראשונ שבהמ הוא איתי שמדובר בתאריכ ערמומי במיוחד. כלפי חוצ - חגיגה של חולצות לבנות, ילקוטימ נוצצימ והורימ נרגשימ. אבל בינינו, אני לא מאלה שחיכו לחזרה ללימודימ. ברור, הילדימ זקוקימ למ גרת, לחברימ ולמורימ, ובאופנ כללי רצוי שילמדו משהו מעבר למה שיש לר שתות להציע. הבעיה היא שלא רק המ חוזרימ ללימודימ - אלא גמ אנחנו. שוב צריכ לקומ מוקדמ, להכינ כריכימ, לעקוב אחרי המבחנימ ולבדוק שיעורי בית. שוב להילחצ מזה שהילד לא לומד, לא ישנ, לא מתעורר, לא הביא ציוד וכנראה גמ לא יודע שיש מחר מבחנ. אז מה אמ הודיעו עליו שלוש פעמימ בקבוצה הכיתתית שהשתקנו כבר ביוני. בחופש יכולנו לצאת לעבודה בידיעה שעד שנחזור, חלק מהילדימ עוד לא י פיקו להת עורר. אבל עכשיו התוו פה לנו רשימת משי מות חדשה: להעיר, להזכיר, לה יע, לא ופ, לאשר - ולהרגיש אשמה על כל מה ששכחנו לאשר. תכפילו במ פר הילדימ. בלי עינ הרע. • ב פטמבר הוא מבחנ האינטגר 1 , למעשה ציה השנתי של מדינת ישראל. מדי שנה אנחנו מצפימ שמערכת החינוכ, מקומות העבודה, החוגימ, הה עות והצהרונימ יפעלו יחד, ומדי שנה אנחנו מופתעימ לגלות שאפ אחד לא חשב ל נכרנ בינ לוחות הזמנימ שלהמ. בכל ארגונ, כשמערכות מצריכות תיאומ - מפתחימ ממשק. מוזר שדווקא באחד התחו מימ שכל ככ משפיעימ עלינו, שלא לומר על שפיותנו, הממשק המשוכלל הוא אנחנו. כלו מר, לפחות אחד מאיתנו. בתקווה שזה האחד שיש לו גישה ליומנ המשותפ, טלפונ עמ מעל וללה ותחושת ודאות שלא שכח להחזיר 8% איזה ילד. ובתוכ כל העומ הזה מ תתרת שאלה: האמ המטרה היא לנהל את הילדימ, או לגדל יל דימ שילמדו לנהל את עצממ? כשזה מגיע לבני נוער, השאלה הזו חשובה אפילו יותר. בית ה פר מלמד אותמ לפתור משוואות, לנתח טק טימ ולזכור חומרימ לפחות חמש דקות עד אחרי המבחנ. אבל חלק משמעותי מהכישורימ החיוניימ נרכש דווקא אחרי הצ לצול: בתנועת הנוער, בפעילות החברתית, בקבוצת ה פורט או במיזמ התנדבותי. שמ המ לומדימ להגיע בזמנ - לא בגללנו, אלא מפני שמישהו מצפה מהמ לקחת אחריות, לעבוד עמ אחרימ, להוביל ולהתמודד. כי חינוכ בלתי פורמלי הוא לא מותרות, ובטח לא פריבילגיה לילדימ עמ הורה צמוד רכב וקבוצת ווט אפ פעילה. זו תשתית לחו נ, למ וגלות וליכולת לחיות במדינה שהתוכניות בה משתנות מהר יותר ממערכת השעות. ואולי הגיע הזמנ שבמציאות שדורשת יוז מה, גמישות ויכולת לפעול בחו ר ודאות, נפ יק לקרוא למ גרות שמפתחות בדיוק את המיומנויות האלה "חוגימ" ולהתייח אליהנ כמו הדבר הזה שעושימ אמ לילדימ נשאר זמנ אחרי מתמטיקה, ולהורימ נשאר עוד כוח לה עות. אז קבלו משימה חדשה לשנת הלימודימ הק רובה - לא רק לוודא שהילדימ יקומו בזמנ, אלא לגדל אותמ ככה שיומ אחד יקומו וייקחו • את המושכות! Shirielgavish@gmail.com שירי גרין אלגביש | עכשיו טורי חינוך בלתי פורמלי הוא לא מותרות או פריבילגיה לילדים עם הורה צמוד־רכב וקבוצת ווטסאפ פעילה. הגיע הזמן שנפסיק לקרוא "חוגים" למסגרות שמפתחות יוזמה, גמישות ויכולת לפעול בחוסר ודאות 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש הגיע הזמן להתעורר