שביעי

21.08.2026 | ח' באלול תשפ"ו | 14 גיליון | | 2 יעל בן מויאל | בין הקפה לעיתון 14 ' גיליון מס פרשת כי תצא ח' באלול תשפ"ו קבוצת רודניק בע"מ הוצאה לאור: ונשיםה יזמות בע"מ יעל בן מויאל עורכת אחראית: אהרל׳ה ויסברג עורך שביעי: הילה כהן, צופיה צדרבוים עיצוב: מנהלי פרסום: 050-2155117 יעל 052-8787871 איציק sales@shvii.co.il shvii@shvii.co.il מיי ל מערכת: 052-7070117 ווטסאפ: מקור ראשון הפצה: שילת מזרחי צילום שער: טל מסינג כי תצא | שורות טובות ּ״כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ״ זֶה נִרְאֶה כְּאִלּו נִגְמַר עָבָר כְּאִלּוּ אֵין מִלְחָמָה וְצָרִיךְ רַק תִּזְכֹּרֶת כּוֹאֶבֶת אַךְ פְּשׁוּטָה הַמִּלְחָמָה לֹא נִגְמְרָה אַדְווֹת שֶׁל כְּאֵב עוֹד מְהַדְהֲדִים בָּעוֹלָם אַךְ בֶּאֱמוּנָה גְּדוֹלָה שֶׁבְּקָרוֹב מְאוֹד גְּאֻלָּה talkrigman@gmail.com להודות, אבל השבוע מצאתי את עצמי בקור לא נעים נהיגה מונעת. הגעתי למק ימומ הנקודות, ומתברר שאני ממש לא לבד. אלפי אנשימ מגיעימ בכל שנה לרגע שבו המדינה מודיעה להמ, פחות או יותר: עד כאנ. רוצימ להמשיכ לנהוג? לכו ללמוד. אנשימ, שאינ כמעט 32 וככה מצאתי את עצמי בתוכ כיתה של יכוי שהיו נפגשימ בשומ מקומ אחר. צעירימ ומבוגרימ, חרדימ וחילונימ, נשימ וגברימ, נהג מונית, רופאה, אנשימ שבטוחימ שהמ נהגימ מצוינימ ואנשימ שמיד מתחילימ לה ביר למה בעצמ המ בכלל לא אשמימ. אחד קיבל נקודות על כמה קמ"ש יותר, אחד בגלל הטלפונ, ולכל אחד היה יפור מצוינ שמ ביר למה הוא יושב שמ כמעט בטעות. אבל בדבר אחד כולנו היינו מאוחדימ: אפ אחד לא רצה להיות שמ. ארבע שעות. יומיימ. בלי טלפונ. בלי מחשב פתוח בצד. אפילו להניח יד על הטלפונ א ור. יצאת יותר מדי? נפ לת. לא הגעת? תתחילי מחדש. אנשימ מבוגרימ, עמ עבודה, ילדימ, משימות וחיימ שלמימ שמחכימ להמ בחוצ, פשוט מוכרחימ לשבת ולהקשיב. בהתחלה זה הרגיש כמו עונש. ואז קרה משהו. הקשבנו. באמת הקשבנו. המרצה שלנו היה אדמ מרתק, שהחליט מזמנ שהמלחמה בתאונות הדרכימ היא לא רק העבודה שלו, אלא משימה אישית. הוא לא בא להעביר חומר ול מנ וי. הוא באמת רצה שנצא משמ נהגימ אחרימ. ולאט לאט הכיתה נשאבה פנימה. אנ 32 . נוצרו שיחות, עלו שאלות, למדנו דברימ שלא ידענו שימ שלא היו מפנימ מרצונמ שמונה שעות כדי לחשוב מחדש על הדרכ שבה המ נוהגימ, ישבו וחשבו עליה. וה תכלתי על הדבר הזה וחשבתי על הכרח. השבוע הזה הוא אחד העמו ימ שהיו לי בתקופה האחרונה. אמ מישהו היה שואל אותי לפני חודש אמ יש לי שמונה שעות פנויות לשבת בכיתה וללמוד, הייתי כנראה צוחקת. אינ לי. ובכל זאת, היו. לא ביטלתי את השבוע. החיימ לא נעצרו. פשוט הייתי חייבת למ צוא בתוכמ שמונה שעות, כי האפשרות האחרת הייתה לא לנהוג. וזה מעניינ, כי הכרח אי אפשר לזייפ. אי אפשר להחליט בבוקר ש"מעכשיו אני חייבת לעשות פורט" ולהאמינ לעצמי באותה מידה שבה נאמינ לרופא שאומר לנו שאנחנו חייבות להתחיל לזוז. אנחנו יודעות מתי יש לנו ברירה. אבל כשההכרח אמיתי, קורה משהו אחר. אדמ שביומ רגיל משוכנע שהוא לא יכול לה תחיל את הבוקר בלי קפה, מגיע ליומ כיפור וצמ יממה שלמה. מי שכבר שנימ רוצה לשנות תזונה ולא מצליחה, מקבלת לפ עמימ תוצאה רפואית שהופכת את ה"כדאי" ל"חייבת" ופתאומ מצליחה לעשות דברימ שהייתה בטוחה שאינמ אפשריימ עבורה. לא כי ההכרח העניק לה כוחות חדשימ. הכוחות היו שמ גמ קודמ. וזאת אולי המחשבה שנשארה איתי מהיומיימ האלה. לא איכ לייצר לעצמנו הכרחימ. ההכרח לא תמיד נעימ. לפעמימ הוא אפילו קשה מאוד. אבל מדי פעמ הוא מגלה לנו משהו ששווה לזכור גמ כשהוא חולפ: יש בי יותר יכולת ממה שנדמה לי כשעדיינ יש לי ברירה. תיהני, יעל Yael@yaelbenmoyal.co.il כורח ועדתו