שביעי

הדבר הזה צריכ להיות בעולמ. האמ הוא יצליח ויהפוכ לרב מכר? מבחינתנו, זה לא האירוע. אני גמ אומרת את זה לילדימ בקור הכתבימ הצעי רימ. ה יפור הוא לא תהילה. אנחנו רוצימ לייקימ, רוצימ שי זהו אותנו ברחוב, וזה נחמד כשמ עריכימ אותנו - אבל זה לא ה י פור. אני אפ פעמ לא אצור משהו בשביל התהילה, אלא בגלל שאני ח ו ש ב ת רה הזאת. יצרתי לאחרונה רטונ על אושר, שבו לכל אחד יש מזווה עמ הרבה קופ אות שימורימ של אושר שאנחנו שומרימ לפתיחה אחרי אירו עימ כאלה ואחרימ - כמו חתונה, יומ תואר וכדומה - עד שאנחנו שו כחימ לפתוח אותמ בזמנ אמת ולהיות מאושרימ עכשיו. "ב רטונ הזה דיברתי על משהו שלי 40 מאוד אישי, על משבר גיל והתובנות שלי ממנו, ופתאומ אנשימ אחרימ מוצאימ את עצממ בתוכ הדבר הזה. מבחינתי זו היכולת להעביר מ ר לעולמ. זה מה שאני מחפשת ב רטו נימ ובדברימ שאני בוחרת לכתוב. אני רוצה להשפיע. אני רוצה לשנות לא נשימ איזושהי תפי ה, אמ זה בעולמ היהדות ואמ זה בדברימ אחרימ שאני עו קת בהמ. אני תמיד צוחקת שכנ ראה בליצור בני אדמ או ילדימ אני קצת פחות מבינה, אבל ביצירה אחרת אני ב דר". יש לכ כללי אצבע לאישה שמג'נגלת בינ עבודה לילדימ שבחופש? "אני אגיד משהו פשוט ואולי גמ קלישאתי, אבל אני באמת מאמינה בו ועובדת עליו קשה - וזה לשחרר. הבית לא צריכ להיות מושלמ, ולא צריכ לקבוע לילדימ משהו בכל יומ. לא חובה להפעיל אותמ בכל רגע נתונ. זה ב דר שהמ גמ יהיו כמה שעות מול המ כימ. תמיד רציתי שהכל יהיה מושלמ - בית כמו מו זיאונ, קריירה מושלמת, וכמובנ שיהיה גמ זמנ לילדימ. אבל ב ופ זו בחירה. "במשכ עשר שנימ בעלי היה בת פקיד מבצעי, והבנתי שבאותה תקופה המקומ שלי היה קצת פחות לפתח קריירה ויותר להיות בבית. היומ, כשאנחנו מתחלפימ, הפוקו השת נה קצת. צריכ לשחרר, לתת לדברימ לקרות, להכני את הקב"ה ולזכור שהוא חלק מהמ ע שלנו. כשאני מש חררת, אני גמ נותנת לה' קצת מקומ להוביל אותי. מבחינתי זה אולי הדבר הכי חשוב". ל יומ היא מתייח ת, איכ לא, לב חירה שלה לצבוע את השיער ב גול, בזמנ שהיא לא מוותרת על כי וי שנה, 15 הראש. "התחלתי עמ זה לפני ואני יודעת שלפחות אז זה היה די מוזר ולא כל ככ לגיטימי במגזר הדתי. כנראה תמיד אהבתי לא לצאת לגמרי מהקופ ה, אבל כנ קצת לאתגר ולד חופ את הגבולות. זה חלק בלתי נפרד • מיצירתיות". שריר שצריכ לאמנ. אני חושבת שזה לא רק כישרונ, אלא גישה לחיימ. זו היכולת לשנות את המציאות שלנו. "אני מכני ה את זה ללו"ז שלי. אמ אני יודעת שיש לי הרצאה במ קומ מ וימ בשבוע הבא, אני בודקת אמ יש בדרכ תערוכה או מקומ בטבע שאני יכולה לעצור בו. זה קורה גמ עמ הילדימ. כמעט אפ פעמ לא נשחק באותו משחק בדיוק באותה צורה. אמ שיחקנו עמ המגנטימ בצורה מ וימת, אשאל איכ אפשר עכשיו לעשות משהו אחר. אולי לשימ אותמ על החלונ ול ראות מה קורה. אנחנו לא צריכימ לחכות להשראה, אלא ממש לחפש אותה ולהכני אותה ליומנ". כמה ההצלחה והחשיפה ברשתות הנ חלק מהמו טיבציה שלכ ליצור? "בשנה שעברה הוצאתי פר עמ הרב יובל, ושנינו אמרנו: "לא לצאת לגמרי מהקופסה, אבל לאתגר את הגבולות". עם המשפחה לאחרונה, סביב בר המצווה של הבן שלי, דיברתי על כך שעברנו הרבה הפלות בדרך לילד השלישי שעוד לא הגיע. הצלחתי לשתף רק אחרי ההפלה השלישית. כנראה הייתי צריכה את הזמן והמקום שיש לדבר הזה מקומ בעולמ. "בשנימ האחרונות למדתי גמ להגיד לא למיזמימ ולדייק את המקומ שלי. לא כל פרויקט חייב לעבור דרכי, ולא כל פרויקט נכונ לי. בפודקא ט שלי אני מבררת עמ אנשימ למה המ עושימ את מה שהמ עושימ, ולמה המ קמימ בבוקר. ה'לשמ מה' הפכ למצפנ שלי". הבית הוא לא מוזיאון כמה עולמ היצירה עזר לכ להתמודד עמ משברימ בחיימ? "יש ביצירה חדוות הנאה גדולה. ברגע שיצרתי משהו, והוא מגיע מתוכ איזושהי אמת, אנשימ מוצאימ את עצממ בתוכ היצי צילום: יח״צ צילום: הילית הננסון 21.08.2026 | ח' באלול תשפ"ו | 14 גיליון | | 12