שביעי

07.08.2026 | כ"ד באב תשפ"ו | 12 גיליון | | 6 שבאו עמ 17-16 כל ילדי המגזר, בני בגד ימ וזהו. ה תדרו בטרמפימ, התק מבנו עמ המנגל של המשפחה הקרובה, ופשוט ה תדרו. ואז הגיעה חבורת נערימ מאחת הערימ הקרובות אלינו במרכז, עמ ניפ של דקטלונ שלמ עליה. המ באו באוטובו והיו בלחצ לה פיק את האוטובו בחזרה; חששו להפריע לנו עמ הדיבורימ שלהמ ובאו להתנצל, נהנו מהיציאה הכנראה ראשונה מהבית. ובכנ, נכונ להיומ, הגדולימ שלי בני , והמ מהזנ השני. מחונכימ מאוד, 5 ו 7 אבל אני רואה איכ ביח לאחיינימ שנולדו ביישוב, יש להמ הרבה פחות אומצ. המ בגיל שעוד מתאימ לי שהמ מהונד ימ ככה. • אינ לראות בכל הנ"ל מחקר מדעי מבו נתונימ. אני לא מכירה את ילדי המגזר מאילת ועד מודיעינ, אבל מודה שלאחרונה זה מע יק אותי. ה"מה ייצא מהילדימ שלי" אמ לא אבחר נכונ את מקומ מגוריי ואת המ גרות שלהמ, או אמ בכלל לא אשכיל להבינ שחינוכ מתחיל מהבית, ואפ יק להשליכ אותו בתיאוריות משונות על ה ביבה. • Renana0584@gmail.com קוראות את המילימ הללו, אם אתן ימנ שעברנו שבוע אחד של אוגו ט, וכמו בלא מעט בתימ ומשפחות הגיע לפתחנו האירוע שנקרא "מעבר דירה". נפתח בשבחה של אכ ניה. אנחנו גרימ כמעט עשר שנימ בקהילת רמת גנ. בואו נגיד שאנחנו לא מ מר הקהילה, בלשונ המעטה, ועדיינ יודע כל מי שגר כאנ אי פעמ שלגור בצל אוהלה של תורה ועוד בישיבת רמת גנ, זה לא דבר שאפשר לעזוב ככה, ביומ בהיר אחד. אפילו לחומ וללחות מתרגלימ. ואז מגיעות המחשבות. לאנ לעבור? למה לנו? איזו מערכת חינוכ תשתווה למו דות החינוכ שיש כאנ? ובכלל, למה להיכנ לאותה קבוצת אנשימ שדחופ להמ "לבנות את ביתמ" ולהשתקע באיזו ?120 קהילה? מה רע בדירה בבניינ עד גיל ובכנ, החיימ קרו, וכמה גורמימ בחיינו השתנו בבת אחת, ומהרגע להרגע ובאופנ מאוד לא אופייני לדחיינות של משפחת כהנ, הוחלט לעבור דירה. אז רגע לפני שאני אורזת את כל הבית יחד עמ שלו שה ילדימ בחומ של אוגו ט, ארזתי כאנ כמה טיגמות שהתגבשו לי במהלכ הת קופה, ותשכנעו אותי שזה לא נכונ. מו דות לימוד שבדקנו לילדימ הת חלקו בערכ ככ: בתי פר של "ציונות דתית קלא ית" )קרי: יישובימ דתיימ וג רעינימ תורניימ( יפרו לנו על ככ שבית ה פר הוא בית וקהילה, והדגישו את הקהילתיות והחו נ; בתי פר עירוניימ, בינ שפריפריאליימ ובינ שלא, דיברו על רמה לימודית ועל הישגימ. לא היה דיבור על הצורכ לגבש קהילה בית פרית. תהיתי לעצמי האמ קהילתיות וחו נ בהכרח ותרות את ההישגיות, כאילו הישגיות ותחרותיות הנ מושגימ שליליימ ששמורימ למגזרימ אחרימ. אחד הדברימ שאני כל הזמנ שומעת מחברות הוא למה לא בדקנו יישובימ, הרי קלא י שאמ אור ואני גדלנו ביישוב, אז נרצה לחזור ליישוב ולמרחבימ. אז קודמ כל, בדקנו יישוב בהקמה. ברוכ ממתינימ. 300 ה' ותודה לאל, יש לפחות אבל יישובימ קהילתיימ באמת פחות די ברו אלינו. ביישוב כזה )בטח עד גודל מ וימ(, אתה חייב להיות חלק מהקהילה, השלמ הוא כ כל חלקיו. בעיר יש קצת יותר בחירה. אמ לא תהיה אקטיבי, אתה לא תהיה חלק מהקהילה, אבל זה קצת פחות מורגש - עדיינ תהיה חלק מהעיר. הילדימ בעיר מחונכימ יותר, אכ עמ הרבה פחות אומצ ותעוזה לצאת החוצה. לפני כמה שנימ אור ואני יצאנו לק מפינג בכנרת. מצד אחד של האוהל היו יישובים קהילתיים פחות דיברו אלינו. גם בעיר לא תהיה חלק מהקהילה אם לא תהיה אקטיבי, אבל זה פחות מורגש. הילדים בעיר מחונכים יותר, אך עם הרבה פחות אומץ ותעוזה לצאת החוצה דירה להשכיר רננה מאיר כהן | דל"פ 90 צילום: מיכאל גלעדי, פלאש