שביעי

24.07.2026 | י' באב תשפ"ו | 10 גיליון | | 6 נכנ ו לבית הקבע שלהמ יותר מעשור אחרי שגורשו מביתמ. בדומה למשפ חה שכולה, אפשר לראות עד היומ על פניהמ חלל עצומ, שלעולמ לא נדע את מחיריו. בתא שלי מעולמ לא הורידה מצ ווארה את השרשרת בצורת מגנ דוד, שעליה שמות היישובימ. אני חושדת שנה שהיא שמ. אח של חברה 21 שכבר טובה, שהתגיי למג"ב שנימ בודדות אחרי הגירוש, התקבל בבית כנ ת במבטימ משונימ. אפ אחד לא אמר מילה, אבל הכאב היה שמ רק מעצמ לבישת המדימ שהיו מזוהימ כל ככ עמ הגירוש. שכנה מהיישוב, שגדלה בגוש עד בג רותה, לא דיברה עליו מעולמ, גמ כל ככ הרבה שנימ אחרי. אני מאוד מקווה שכמו שראינו שתוצאות הגירוש יכולות לקומ לתחייה, ככ נזכה לראות במהרה "עוֹד אֶבְנֵכְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִכְ". • Renana0584@gmail.com לי בנחת בשבת שעברה ליד ישבתי חברה, בזמנ שמישהי אחרת עברה במ קומ ושאלה אותה מאיפה היא במקור, והיא ענתה "מגוש קטיפ". לרגע חשבתי בראש, מה מגוש קטיפ? טוב שלא אמרת שבמקור את מהרחמ. אבל את השבת הוצאנו לידיעה שחוות גלעד עברה שריפה נוראית, שבתוכה נשרפ כליל גמ הבית של יעל שבח. בימ התגובות של "איזה מזל שלא היו אבידות בנפש" חשבתי על זה שבית הוא נפש, או לפחות מרכיב מאוד משמעו תי בה. בית הוא לא רק ארבעה קירות, אלא מקומ שמכיל בתוכו חיימ שלמימ, זיכרונות וכאבימ. הפיגוע אצלנו, שהיה בבית, מעולמ לא הפכ את הבית למקומ לא בטוח; הוא תמיד יישאר אצלי בראש כזיכרונ מתוק של ביטחונ שלעולמ, שומ דבר לא יחליפ. שנימ לגירוש 21 היומ, י' באב, מלאו מגוש קטיפ. אני לא בטוחה שבשלוש השנימ האחרונות צריכ תאריכ פציפי כדי לזכור חורבנ שאת תוצאותיו אנ חנו רואימ יומ יומ, ובכל זאת ט' באב והשריפה בחוות גלעד גרמו לי לרגע לעצור ולחשוב על מה הוא חורבנ של בית. במידה מ וימת, אני דור שני לגירוש. . מה ילדה בגיל כזה 7 הייתי בת 2005 ב זוכרת לעומת זיכרונותיהמ של המבו גרימ? אני זוכרת את הבית של דודימ שלי בעצמונה, בית פשוט פשוט, ערב שבת והחשמל נפל, אנחנו הולכימ לי שונ בחושכ - או שלפחות זה מה שנ חרט לי בזיכרונ. ובכל זאת, הקפיצה לימ לפני שבת הפכה אותו לבית היפה בתבל, רצועת חופ בתולית שאינ עוד כמוה, וזהו. זה הזיכרונ היחיד שיש לי מהגוש. מהתקופה שלפני הגירוש אני זוכרת את השרשרת האנושית שאליה נ ענו, הפגנה ענקית שבה קיבלתי ברכה מהרב מרדכי אליהו, עצרת תפילה המונית בכותל המערבי, וגמ שמ בערכ נגמרימ הזיכרונות שלי. • אבל אני זוכרת גמ את האחרי. הדו דימ - שכבר לא היו אותמ דודימ - אני זוכרת את הבית הפשוט של דודיי בעצמונה. הקפיצה לים לפני שבת הפכה אותו לבית היפה בתבל. הדודים האלה נכנסו לבית קבע רק עשור לאחר שגורשו, ולא חזרו להיות אותם דודים גוש בגרון רננה מאיר כהן | דל"פ צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ