שביעי

23.10.26 | י"ב בחשוון תשפ"ז | 706 גיליון | 38 הקול שאף אחד לא שומע ביום הקולנוע הישראלי, בשבוע שעבר, נועה ואני הלכנו לראות ."3 את "בחורימ טובימ המחיר עמד על עשרה שקלימ לכרטי , אבל בשדרות הכל מרגש אותי. אז כנ, כשראיתי את אולמ ה ינמטק מלא מקצה לקצה, חשבתי מיד שוואלה, גמ את התרבות כאנ לא יצליחו למחוק. אבל עזבו שטויות. איכ היה ה רט, אתמ שואלימ? האמת, אינ לי מושג. העלילה הייתה בבה לגמרי, ובכללי אני ממליצ לכמ לראות, אבל ממש מתחתנו ישבו כמה אנשימ שלא הפ י קו לצחוק. היו קטעימ מצחיקימ, רק שהצחוק שלהמ היה מוגזמ. קטע מצחיק - המ צחקו בקול. קטע מעט מרגש - המ צחקו בקול. קטע טרגי - המ צחקו בקול. והצחוק הזה וחפ. ככ יצא ש יימנו את ה רט, ואני אפילו לא יודע להגיד אמ הוא היה מצחיק. כי צחקתי, ברור, אבל רוב הזמנ תהיתי למה אני צוחק וכמה אני נגרר אחרי האלה שמ למטה. ברשת באחד למחרת נתקלתי מ רטוני השכנוע של ליאור שליינ מול בני נוער. "אני מרגישה שאנשימ קופצימ מכל כיוונ ומנ ימ לשכנע אותי למי להצביע", אמרה לו צעירה. "אני מרגישה שאני משהו שאפשר לעצב כרגע, ולא יודעת אמ עי צבתי אותו בעצמי". בתשובתו, כמובנ, שליינ החליט לעצב אותה בעצמו, אבל אני רוצה רגע להתעכב על השאלה. הרי גמ אני יכול לכתוב לאיזו מפלגה כדאי להצביע, ואיזה גוש הכי טוב לעמ ישראל, ולמה הצד השני הוא א ונ לכו לנו. בואו, אני עושה את זה לא מעט. אבל האמת היא שבתוכ הבלאגנ הזה, יש כל ככ הרבה רעשי רקע, שאני לפעמימ מתקשה לשמוע את עצמי. אני לא תמיד יודע כמה מהדעות האלו הנ באמת שלי, כמה אני חושב אותנ כי זה מה שנכונ לחשוב, כמה אני מושפע מהרשתות החברתיות, כמה הרקע שלי משפיע, וכמה אפילו אתמ, שקוראימ את זה ממש עכשיו, גורמימ לי קצת לנ ח בצורה אחרת. ל"בחורימ בניגוד ", ה רט שא 3 טובימ נחנו חיימ בו הוא קצת פחות מצחיק. הכל טרגי, הכל חזק, הכל גוועאלד. זה ימינ או פל טינ, זה ממשלת החורבנ והטבח. הכל בווליומ שבו אי אפשר לדבר נורמלי. אבל עכשיו, רגע לפני שנלכ לקלפי ונו ציא את זעמנו על פתק אחד, אני מבקש טיפה להנמיכ ולוודא שאני הולכ עמ הקול שלי באמת, כשאפ אחד אחר לא מגיע איתי. כמובנ לא אכתוב כאנ למי אני אצביע )ביני נו, עוד אינ לי ודאות בדבר(, אבל את הטור הזה אקדיש לפוליטיקאי אחד שהחליט לשימ את הכבוד שלו בצד ולפרוש השבוע - בני גנצ. למ עשה, גנצ שמ בצד את הכבוד שלו שוב ושוב, כאשר הפר לא מעט הבטחות ואיבד לא מעט מצביעימ, רק בשביל הני יונ לייצר אחדות. גמ בבחירות האלה הוא היה הקול היחיד שבי קש אחדות אמיתית, בלי חרמות ובלי מחנאות. לצערי, הקמפיינ שלו לא הצליח להתרוממ, והשבוע זה נגמר. אבל יותר מהבא ה שלי על גנצ, שאני באמת מאמינ שהלב שלו במקומ הנכונ, הבא ה שלי היא עלינו. שלוש שנימ באוקטובר, ואנחנו עדיינ מת 7 אחרי ע קימ בכנ ביבי לא ביבי ובאיזה גוש יותר צודק. לא הצלחנו להפנימ באמת שכוחנו באחדותנו, ולא רק כ י מה. באוקטובר, והקול 7 שלוש שנימ אחרי היחיד שמבקש אחדות נאלצ לפרוש • בבושת פנימ. הסרט שאנחנו חיים בו הוא קצת פחות מצחיק. הכל טרגי, הכל חזק, הכל גוועאלד. זה ימין או פלסטין, זה ממשלת החורבן והטבח. הכל בווליום שבו אי אפשר לדבר נורמלי 90 צילום: אבשלום ששוני, פלאש אלו ן פרל י וצא מהמסגרת alonpearl54@gmail.com