שביעי

ברצועה )"מהות מצוות הצדקה"( ו מ"ר איתנ רוזנצוויג ז"ל, שנפל גמ הוא בעזה )"המבוכה של הומרו "(. "מעדיף ללמוד בתחב"צ" , קצינ במי 27 דביר במברגר, בנ לואימ הלומד ומלמד בישיבת מעלה אדומימ, הוא שערכ את המיזמ. "יש הרבה חברימ במערכת שעושימ מי לואימ, או שתלמידיהמ שנפלו במ ערכה", הוא מ ביר. "היה חשוב לנו להנציח את בני ישיבות הה דר שה לכו לקרב מתוכ בית המדרש, ורצינו להוציא החוצה את התוכנ המשמעותי שהשאירו אחריהמ". "אלישע תמיד היה עמ פר", מ פרת אלמנתו, הד לוינשטרנ רייכרט. "גמ בשבת בצהריימ הוא לא היה נח, אלא לומד. אצל אלישע ה דר היה שהוא לא קובע עיתימ לתורה, אלא קובע עיתימ להייטק. אינ מה לעשות, צריכ גמ לה תפרנ , אבל התורה היא העיקר. "הוא עבד בהרצליה, ובהתחלה הוא היה נו ע מהבית בחריש ברכב, אבל באיזשהו שלב הוא אמר לי: 'אני מע דיפ לנ וע בתחבורה ציבורית, כי שמ יותר קל לי ללמוד'. זה לקח לו שעה וחצי יותר, אבל הוא ה ביר ש'ככה אני יכול ללמוד'". כשהשתתפ בשיעו רימ, אלישע לא ביקש להפגינ את ידיעותיו. "הוא היה יושב, מ תכל בדפ המקורות בשקט, וב ופ מעיר בצניעות הערה שהראתה שהוא הבינ לעומק". אחיו, נעמ, מתאר את אותה תכונה מזווית נו פת. "הוא רצה להבינ את הדעה ואת התפי ה של מי שחושב אחרת. לא ממקומ של לנ ות לשכנע את האחר, אלא להפכ. אמ אני לא מבינ למה אתה חושב ככה, אז פ פ תי משהו. המקומ שלו היה לחפש את האמת, והאמת דורשת ענ ווה". לדבריו, התכונה הזאת ליוותה אותו בכל תחומי החיימ. "הוא היה אדמ שמקשיב. זה לא אומר שלא היו לו דעות מוצקות או ויכוחימ משמ עותיימ. הוא ידע לעמוד על דעתו, אבל בלי להרגיש שהוא מעל האדמ שמולו". חלק מכתבי הנופלימ שראו אור ב"א יפ" לא נכתבו במקור כמאמ רימ מוגמרימ. אלה היו ראשי פרקימ לשיעור, רשימות או טיוטה גולמית. העבודה על הכתבימ הציבה בפני העורכימ קושי יוצא דופנ, כי לא היה אפשר לשאול את הכותב למה הת כוונ, להציע ני וח אחר ולבקש את אישורו. "התלבטנו בזה רבות", מודה במ ברגר. "בתוכנ עצמו לא נגענו, וגמ אמ היו נקודות שלא הבנו עד ה ופ - השתדלנו שלא לשנות. אבל מבחינת הבהירות, לא הייתה ברירה. המטרה היא שאנשימ יכירו את הדברימ ויבי נו אותמ, ולכנ ני ינו לעשות את זה בעדינות". מה שראה אור הוא שביב מתוכ עולמ שלמ. נעמ לוינשטרנ מ פר שאחיו השאיר אחריו כמות עצומה של כתבימ: חידושימ, יכומימ, מחשבות וחשבונות נפש. חלקמ התפר מו עוד בחייו, ואחרימ עדיינ ממתינימ שמי שהו יעיינ בהמ. "אלישע כתב לעצמו הרבה, ואני חושב שהוא היה מאוד שמח בזה שהמאמר ראה אור". גמ הד שמחה על פר ומ המא מר, אפ שהיא מודה בחיוכ כי לא בטוח שתוכל ללמוד בעצמה את כל הדיונ התורני המעמיק. "לא הייתי אשתו בשביל להיות החברותא שלו, אבל הילדימ, ברוכ ה', קיבלו מאבא את היכולות האלה. זה משמח אותי מאוד". "אמ היה אפשר, הייתי רוצה לשאול את הנופלימ אמ ערכנו אותמ ב דר", מ כמ במברגר. "מעבר לזה, הייתי רוצה לראות לאנ הדברימ מתקדמימ, מה השיעור הבא ומה מאמר ההמשכ". וזה אולי הדבר הכואב ביותר בשער המיוחד של "א יפ": לצד ארבעה מא מרימ שיו יפו להאיר לנצח את בתי המדרש, יש גמ ארבעה קולות שנדמו. ארבעה תלמידי חכמימ צעירימ שהיו יכולימ להמשיכ לשאול, לחדש, לח לוק ולהעמיק עוד שנימ רבות, אבל • ההמשכ הזה כבר לא ייכתב. תורתם בתוכן עצמו לא נגענו, גם אם לא הבנו משהו. אבל מבחינת הבהירות, לא הייתה ברירה וניסינו לעשות את זה בעדינות. הייתי רוצה לשאול את הנופלים אם ערכנו אותם בסדר שנתון איגוד ישיבות ההסדר אסיף יב תנ"ך ומחשבה תלמוד והלכה אסיף יב אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה )מעובד( 90 צילום: פלאש 16.10.26 | ה' בחשון תשפ"ז | 705 גיליון | 28