שביעי

16.10.26 | ה' בחשון תשפ"ז | 705 גיליון | 22 אחת מתכונות האופי המיוחדות של רונ - הרצונ והיכולת לעזור לאנשימ, גמ אמ המ לא חברימ שלו. "לאט לאט התחלנו להיות חברימ טובימ, ביב תחומי עניינ משותפימ. אהבנו פורט וטיולימ. לימימ, הוא ותמי התחתנו ועברו לגור בב י שלנו ברמת דוד, ושנה אחר ככ גמ אני התחתנתי וגרנו ממש מולמ. הפ כנו לרביעייה מוכרת בשיכונ, תמיד ביחד. כשמשהו היה מתקלקל אצלי בבית, אשתי בהתחלה הייתה מבקשת שאתקנ, ואני לא הייתי מתקנ. אחרי יומיימ שלושה היא הייתה קוראת לרונ, והוא תמיד עזר". יוגב וארד המשיכו יחד ללימודימ בטכניונ, כחלק מהמ לול הצבאי. "התחלנו ללמוד שנה לפני האירוע, . הוא התקבל אוטומ 1985 באוקטובר טית, כי הוא היה תלמיד תיכונ מעו לה, ואני הייתי גרוע, אז שיפרתי בג רויות. בפועל, השנה הראשונה הייתה לי קשה מאוד, והוא הביע נכונות עצומה לעזור ולתמוכ. "אבל זה מעבר לרצונ לעזור. הייתה לו יכולת חשיבה, לברור עיקר מהט פל. גמ בדברימ המבצעיימ, גמ בלי מודימ. הוא ידע לזהות בעיה עיקרית, ונתנ לה פתרונ מיוחד ושונה מכל אדמ. הוא היה חריפ". ומחוצ לדברימ המקצועיימ, בטיי ת ובטכניונ? "היינו משחקימ כדורגל בימי שישי, וגיליתי שרונ לא מ וגל להפ יד. הוא היה מעל כולנו בתחרותיות. הוא היה מעשנ כבד, ולמרות זאת היה לו כושר גופני מדהימ. הייתה לו גמ יכולת את לטית. הוא היה מטפ על גדרות כשה כדור היה עפ. אחרי שנפל בשבי, כל החברימ הגיעו למחשבה, בלי שתיאמנו, שאולי הוא ינ ה לברוח, כי הוא לא יכול לשבת כל היומ. אני לא יודע אמ זה מה שקרה, אבל זו אפשרות". לא לשלם עבור גופות איכשהו, האירועימ הטרגיימ מת רחשימ - לא תמיד במכוונ - ב מי כות לחגי ישראל. באותו יומ ארור, ערב חג ה וכות תשמ"ז, היו השניימ בחופשה מהלימודימ, ונקראו לטיי ת למשימת תקיפה בלבנונ. "היינו שישה מטו ימ. אני ברביעייה הראשונה, ורונ בזוג נו פ שאמור להמריא אמ הרביעייה לא מ יימת את המשימה". הכל עבר בצורה חלקה. יוגב הר גיש כי מדובר במשימה פשוטה, ולאחר התקיפה החל לחזור. אלא שבדרכ המ הבינו שמשהו השתבש. יוגב מגדיר זאת כ"צירופ של שתי תקלות נדירות מאוד". אחת הפצצות התפוצצה קרוב לגחונ המטו , מה שאילצ את הטיי והנ ווט לנטוש. הטיי אל"מ )מיל'( ישי אבירמ חולצ באמצעות מ וקי צפע )קוברה( ו א"ל רונ ארד, הנווט, נפל בשבי ארגונ אמל השיעי. "כשבאנו לנחות, שמענו שמטו אחד נפל. לי זה נראה מוזר, הרי היינו שמ לפני כמה דקות. אבל כשהגע נו לטיי ת, פתחנו את מכשיר הקשר ושמענו שמנ ימ לחלצ את אחד האנ שימ. לא ידענו את מי. "במקביל, תמי התקשרה אליי כדי לשאול איפה רונ. אחרי שניימ או שלושה טלפונימ, כשכבר הבנו שמ חלצימ את ישי ולא את רונ, מפקד הב י אמר לי שאנחנו נו עימ אליה ואומרימ לה שהוא נטש בלבנונ". כשאתמ החברימ הכי טובימ. "זה היה קשה מאוד. לא הבנתי מה מה קרה לרון מפקד הבסיס אמר שאנחנו נוסעים לתמי ומבשרים לה. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני. קיוויתי שהנסיעה לא תיגמר. אבל בסוף היא נגמרה, ועמדתי מולה עם צמרמורת בכל הגוף יוגב עם ארד בארוחת צהריים משותפת בבסיס, כחודשיים לפני נפילתו בשבי )למעלה(, ובטיול בארה"ב 1984 בשנת