שביעי

09.10.26 | כ"ח בתשרי תשפ"ז | 704 גיליון | 36 כאילו אין מחר הימים הנוראים בשדרות מקבלימ מש מעות אחרת. כאנ, איכ לומר בעדינות, המ לג מרי נוראימ. נוראיימ. כאנ, גמ אמ נדמה שזה אותו שופר וזו אותה וכה - הכל טבול בי מימ ההמ. קחו למשל את הדברימ שאמר הרב בבית הכנ ת, רגע לפני תפילת נעילה: "אמ רק הייתי יודע מה עומד על הכפ ביומ הכיפו רימ ההוא, לפני שלוש שנימ, אולי הייתי מת פלל חזק יותר". אתמ מבינימ? אמ רק היינו יודעימ. הכל התנקז לשמ חת תורה. אנחנו חד שימ כאנ, וברוכ ה' יש עוד רבימ כמונו, אבל כל ותיק בעיר שאיתו שוחחתי מביא יפור. המשפחה ההיא שנ עה לפני החג ממש ברגע האחרונ וניצלה, הילדימ של אלה שנתקעו אצל השכנימ, ההוא שראה את המחבלימ בעיניימ. ובכל זאת, משהו אחד הולכ איתי מאז. "לפני שלוש שנימ רקדנו כאנ בערב, וחשבנו שנחזור לריקודימ גמ מחר", לחו לי אמ זה לא ציטוט מדויק של הרב. "עכשיו אנחנו מבינימ שאי אפשר לדעת מה יהיה מחר. אז היומ אנחנו רוקדימ כאילו אינ מחר. אינ מחר! מי שיוצא מכאנ כשהוא לא מזיע - לא יצא ידי חובה". אני מודה. לא יצאתי מזיע, ודווקא הקרחנה האמיתית הייתה למחרת - כשהאלכוהול הצטרפ לאירוע, הישיבה הגיעה להרימ וגמ שר האוצר קפצ ל י בוב בחירות. אבל המשפט הזה - תרקדו היומ כאילו אינ מחר - לא יוצא לי מה ראש. ההבנה הזאת שבורא עולמ נמצא כאנ עכשיו - לא מחר, לא מחרתיימ - ממש עכשיו, היא זו שאני לוקח איתי מהחגימ האלה. ואולי זה גמ הק מ של אותה תפי לת נעילה - שאתה לא יודע. אתה לא יודע מה עומד על הפרק, אתה לא יודע מה יהיה, אתה לא יודע אילו גזירות צפויות השנה, אתה לא יודע על מה אתה מתפלל. אבל תהיה ברגע, תקרע שערי שמיימ, תרקוד וגמ תתפלל כאילו אינ מחר. תחיה את עכשיו במק ימומ. החיימ אבל לצד עכשיו, יש גמ את הע תיד. והוא, איכ לומר, לא כל ככ כיפ. בטור שעבר כתבתי כאנ מעט )או הרבה( על פוליטי קה. אני כותב ברשתות החברתיות לא מעט על הנושא, אבל צריכ להגיד את האמת - יש משהו בלתי נ בל בפו ליטיקה הזו. משהו כזה - שאמ אתה מצביע ביבי, או רק לא הוא - מיד צובע את כל חלקי האישיות שלכ. ברשתות, אגיד בכ נות - לא אכפת לי לצבוע את עצמי וגמ את האחרימ. זו הפ לטפורמה, זה העולמ. כאנ דנימ בכיפ )או שלא בכיפ(. אבל כשזה מגיע לעולמ האמי תי, הדברימ הופכימ להיות יותר אישיימ. יותר רעימ. א פר לכמ בהזדמנות על הבחור ההוא בבית כנ ת שבא לצעוק עליי בתפילה לפני כמה שנימ, כי במקרה הוא נתקל במה שכתבתי על המפלגה שלו. בקיצור, אני רוצה לומר שכשאתמ קוראימ כאנ את דעתי הפוליטית, תדעו שיש לזה מחיר. תדעו שאני שוקל כל מילה, ובעיקר תדעו שכנראה הבנ תי שאינ ברירה אחרת. כי ב ופ, צריכ לחיות את היומ, לרקוד, ליהנות ולש מוח, אבל מחר גמ יכול פתאומ להגיע. ב ופ, צריכ לוודא שהוא יגיע. ב ופ, • העתיד שלנו על הפרק. לפני שלוש שנים רקדנו כאן בערב, וחשבנו שנחזור גם מחר. עכשיו אנחנו מבינים שאי אפשר לדעת מה יהיה. אז היום אנחנו רוקדים כאילו אין מחר. אין מחר! 90 צילום אילוסטרציה: צפריר אביוב, פלאש אלו ן פרל י וצא מהמסגרת alonpearl54@gmail.com