שביעי

את הספר "לילה אחד, קהילה אחת" אפשר להשיג באתר מילה זו מילה עמיר לא ה כימ. "את עידו קוברימ רק באור יומ", אמר. לפני ההלוויה עמיר, שרונ, אורי ונעמה נ עו למתקנ הצבאי של הרבנות בציפורית, להיפרד מעידו. "זכינו להיפרד", אמר עמיר. "לנשק אותו". הוא עוצר. "רק הראש שלו היה חשופ", הוא מתאר ולא מו יפ. אחר ככ חזרו לשמרת ונכנ ו לטק . ,21 ההלוויה של עידו הייתה שונה. לא רק בגלל שהיה בנ , אלא בגלל העיתוי - הלוויה שנייה 51 בניגוד לגיא שהיה בנ בהפרש של יומיימ, והאירוע תפ את כולמ כשהמ עדיינ מותשימ ו חוטימ מדמעות. "זה הפכ את זה למשהו כמו משאית בטונ", אומר אביתר דותנ. שרונ ועמיר כתבו את הה פד ביחד, באחד משני הלילות שבינ ההלוויות, עמ דפ ועט. המ הקריאו אותו ביחד. אורי קרא את הה פד שכתב לבד לפני שהלכ לישונ. הוא לא הראה להורימ מראש את מה שכתב, לא רצה שיכאב להמ עוד לפני. נעמה הקריאה את שלה, ואז שירה, החברה של עידו. היא עלתה לה פיד ולא בכתה: "הרגשתי שעידו שולח לי כוחות באותו רגע, כדי שאוכל לעשות את זה כמו שצריכ ולא לפ פ אפ מילה". היא יפרה על הפעמ שהקפיצה אותו לרכבת ונפרדה ממנו, ובדרכ החוצה אישה זרה ימנה לה לעצור ואמרה: "רק רציתי להגיד לכ שאתמ כל ככ יפימ, זוג מהממ, ושאני מקווה שהוא יחזור הביתה בשלומ". בהלוויה שירה הרגישה שהיא מרחפת מלמעלה, עומדת מהצד. "לא חוויתי את החוויה בעצמי. אבל את החלק שהולכימ כולמ ביחד לבית העלמינ - את זה אני זוכרת. הלכתי עמ אורי, ה תובבתי מדי פעמ וראיתי כל ככ הרבה אנשימ מאחורינו". ב ופ שרה עלמה גוב, הזמרת שעידו אהב, שיר שנקרא "זה ה ופ". "כשהיא התחילה לשיר", מ פר עמיר, "נזכרתי ש וכמ שהיא תשיר. כאילו הייתי כבר בפלנטה אחרת. והשיר שלה היה כמו איזו פלומבה כזאת של פרידה, שזה נגמר. גמ השיר נורא חזק". שרונ זוכרת הכל כאילו קרה רק עכשיו. את הה פדימ, את הצעידה לבית הקברות, את החיבוק האחרונ ליד הארונ. איש, ואלפימ הלכו אחרינו עמ דגלימ", היא מ פרת. "הילדימ עמדו עמ דגלימ ועברנו עמ הארונ 50 "אישרו לנו רק שלו. זה היה עוצמתי". ליד הקבר היא ה תכלה על עמיר ואמרה: "זה לא נראה שהגיעו הרבה אנשימ". עמיר ענה: "כנ, גמ אני שמ לב". רק איש. כשאתה יושב ליד הקבר של הבנ שלכ, אתה לא רואה קהל. אתה רואה 2,500 אחר ככ הבינו שהיו שמ יותר מ אדמה. נעמה זכרה מההלוויה של אחיה בעיקר דבר אחד: "שֹמו שמ אדמה על הארונ. למה אני צריכה לראות את זה בגיל ?". אחרי הטק , כשכולמ באו לחבק את ההורימ שלה, "כמה אנשימ לא ידעו שאני אחות של עידו והמ לא נתנו לי 15 לעבור. צעקתי 'אמא!' ואז פתאומ נפתח ימ ופ כזה", היא מחייכת לרגע. "זה היה מצחיק. מצחיק כזה בתוכ רגע של חרא". אמיר עידנ, שהיה באמצע השבעה של גיא, לא הי . "לא היה פק בכלל שאנחנו עוצרימ הכל בשבעה והולכימ כולמ להלוויה", הוא אומר. המשפחות, שגמ ככ היו קשורות מלפני כנ, מצאו עצמנ שוב על אותה רחבה. "לא באנו מקדימה", אומר אמיר, "נתַנו את הכבוד למשפחה ולחברימ. עמדנו מהצד. זה היה קשה, זה היה כואב, אבל זה היה חשוב". ליבי, שהצטרפה מהשבעה של אביה, הרגישה שהיא חייבת להיות בהלוויה של עידו. היה לה קשה לשמוע שוב את היריות, ואת ההורימ והאחימ מ פידימ. "עוד בנ אדמ בקיבוצ, עוד נשמה בעולמ שהלכה". בשלב מ וימ הרגישה שהיא עומדת להתעלפ, וחזרה לשבעה של אביה. • • • יוחאי קמרי חזר מההלוויה של עידו הביתה, ויד קטנה תפ ה אותו. זה היה אביתר, בנו, שעידו העלה על הטרקטור באותו חג שבועות, כשראה אותו בוכה. "אני רוצה שאביתר יהיה כזה", אמר אז לאשתו על עידו. מאחורי הקלעימ יוחאי ניהל את הלוגי טיקה של שתי ההלוויות. "אני לא זוכר כמעט כלומ מההלוויה. לא איפה עמדתי, לא מה אמרתי. הגופ שלי היה מפורק". הוא מ פר שהיו רגעימ שבהמ נשבר, אבל הכל היה מעורפל לגמרי. "התפי ה שלי... אני מ תכל על התמונות ואני אומר: 'לא, זה לא אמיתי'. מה קורה פה?". רק חודשימ ארוכימ אחר ככ, כשהלכ לקבר של גיא לפני ההלוויה של בנ הדוד צחי עידנ, שגופתו הוחזרה משבי חמא , הוא התפרק. "הגעתי לשמ כאילו להגיד לו שצחי חזר. לא כמו שחשבנו שהוא יחזור. אבל לפחות המ ביחד למעלה". ,2003 שתי הלוויות. אותו דשא. אותו קיבוצ, שהקבר הצבאי האחרונ שנפתח בו היה בנובמבר שנה של שקט. ובלילה אחד באוקטובר - שניימ חדשימ. זה לצד זה. 21 . של שאול להב רס"ב )מיל'( גיא עידן ז״ל סמ״ר עידו בן צבי ז״ל 25.09.26 | ערב סוכות תשפ"ז | 703 גיליון | 44