שביעי

ר, ג רליק רי ו ג ה לא ו ן שו י ק ר זה י ל ם ש פר ס קטע מ כרם של לז , " ת ה אח היל ק , אחד ה ליל " י ב צ ן ב דו י ע ר " סמ ו ן ד י ע א י ג ( ל' )מי ב " רס ביום שישי בצהריימ, על רחבת הדשא ליד חדר האוכל של קיבוצ שמרת, נערכה ההלוויה של גיא עידנ. ביומ ראשונ אחר הצהריימ, על אותה רחבה בדיוק, ליוו גמ את עידו בנ צבי בדרכו האחרונה. שתי הלוויות באותו מקומ, בהפרש של יומיימ, ובאמצע שבת שבה קיבוצ שלמ לא יכול לנשומ. ההלוויות התקיימו בשיא המלחמה, עמ אזעקות בצפונ ופיקוד העורפ שדורש הגבלות. בהתחלה לא היה אישור לכמות כזאת של אנשימ. המ קיבלו אישור מיוחד לקיימ את הטק ברחבה של חדר האוכל, שמ יש בקרבת מקומ מקלטימ וממ"דימ שאפשר לרוצ אליהמ. עמיר בנ צבי, שבנו נהרג כמה שעות קודמ, כתב את דר הטק על דפ באותו לילה. כשהתחילה ההלוויה של גיא, עמיר ישב בביתו, מוקפ באנשימ שבאו לנחמ אותו על עידו. ופתאומ - מטחי כבוד. "פתאומ שמענו את ההלוויה של גיא וגמ את המטחימ", מ פר עמיר. "זה הזכיר לי שיש כרגע הלוויה. אני איבדתי את זה. איבדתי את זה לגמרי". יגאל עידנ, אביו של גיא, עמד מול ההמונימ והקריא את הה פד שהכינ. בפנימ הוא כבר רתח. "תראה, אני מדבר היומ ברוגע וזה כי אני מטופל, בדרכ כלל אני לא. אבל בהלוויה עצמה הייתה בי התחושה שגיא נהרג כדי להגנ על אזור הצפונ, שבו גרימ ההורימ שלו, למענ ממשלה לא ראויה. ואמרתי את זה גמ בשבעה". שרונה ביקשה שישימו את "גנ נעול", השיר שגיא ביקש להשמיע בהלוויה שלו. ליבי נזכרה בשיחות המעצבנות ההנ, שבהנ הייתה משתגעת מהעינ הרע. "והנה", היא אומרת. "קיבלת את הגנ ההוא. קיבלת את מה שאתה רוצה". כל חייה היא הייתה ליבי ביטונ, ובהלוויה, לראשונה, קראו לה ליבי עידנ. "אני לא רגילה לזה. זה ממש ריגש אותי, כי תמיד רציתי להו יפ עידנ, אבל אפ פעמ לא יצא לי". היא קמה, עלתה לה פיד, ולא הצליחה להפ יק לבכות. "פתאומ את רואה את הארונ, וזה כאילו, מה זה רט האימה הזה, שאבא שלכ מונח בארונ, ואת מדברת אליו, וכולמ שומעימ אותכ". אחר ככ ראתה את עצמה בחדשות, בוכה. "ואני אומרת 'וואלה, אני מהילדימ האלה'. כי חודש לפני ראיתי ילד מ פיד את אבא שלו, ואמרתי מה אמ אהיה שמ. וזאת אני עכשיו. ואחר ככ עוברימ לנושא הבא. ממש ככה". אמיר, אחיו הצעיר של גיא, זוכר מההלוויה קודמ כל את כמות האנשימ. "מטורפת", הוא אומר. "וזה תוכ כדי מלחמה". הוא זוכר שהלכו אחרי הרכב שהביא את הארונ, ושהלב שלו דפק חזק מפחד ומהתרגשות. הוא זוכר את ירי הכבוד. "זה היה מאוד מתאימ לגיא, למי שהוא". • • • שעות שבהנ עמיר ניהל מהבית אגה שלמה מול הרשויות והצבא. מפקדי הגדוד 36 . בינ שתי ההלוויות הייתה שבת היו צריכימ להיות קודמ בהלוויות של הלל עובדיה בירושלימ ושל ברק ישראל גנ בפ"ת - שניהמ נהרגו עמ עידו באותו טנק, מאותו מטענ. ההלוויה של עידו נדחתה לארבע אחר הצהריימ, ובאוקטובר מחשיכ מוקדמ. "זה לא נראה שהגיעו הרבה אנשים". "כן, גם אני שם לב". רק אחר כך הם הבינו שהיו שם איש. כשאתה יושב ליד הקבר של 2,500־ יותר מ הבן שלך, אתה לא רואה קהל. אתה רואה אדמה 25.09.26 | ערב סוכות תשפ"ז | 703 גיליון | 42 שנימ לטבח ולמלחמה 3