שביעי

שכול להיות חבר שילה אלג'ם בלב עזה, לצד טנק תקוע, מצא בתוך זמן קצר היא הפכה לספר • מחברת ריקה שהוא מסמך אנושי מרגש, שדרכו חשף לוחם השריון מרבבה את הכאב והקושי שעמם התמודד מור שפייר לאחר נפילת חמישה מחבריו מאז ה פיק כבר לצאת לשני בבי מילואימ, ובימימ אלה הוא לומד בישיבה ומעביר הרצאות על יפורו האישי, במקביל ל פר שכתב, "ני פגש בחלומות". בד בבד, הוא יוצר הפודקא ט "אל תהיה גיבור" שמארח לוחמימ לשיחות בגובה העיניימ. את היומ שבו הגיע לראשונה לעזה הוא לא ישכח. "הפחד הראשונ והעו צמתי ביותר היה בכני ה פנימה, שבוע וחצי אחרי שהתחיל התמרונ הקרקעי. אני זוכר שראיתי את ההרי ות מ ביב, את כל המבנימ שחיל האוויר השמיד, וחשבתי לעצמי: וואו, כ ולנו התעוררנו בשמחת תורה , לקראת תפילה מו 6:00 כבר ב קדמת", חוזר מ"ר )מיל'( שילה באוקטובר. איש 7 אלג'מ לבוקר מתלמידי ישיבת הה דר בשדרות, שבה הוא למד אז ולומד גמ כיומ, לא שיער שההשכמה הזו תהיה קרי טית כל ככ. "העובדה שהיינו ערימ ומאורגנימ איפשרה לנו, ולמי שיועד להילחמ, להגיב מאוד מאוד מהר". נשמעה האזעקה הראשונה, 6:29 ב והמעבר מקדושת התפילה לעיכול הטבח ברחובות העיר היה חד ואכזרי. "השעות הראשונות עיצבו עבורי את איכ שנראתה כל המלחמה בהמשכ. המראה של רכב שנו ע בלב שדרות כשעליו מחבלימ, עמ מאג, מפיל לכ את כל הא ימונימ בבת אחת. אתה מבינ פתאומ לאיזה דר גודל מטורפ של אירוע נכנ נו". מרבבה, התגיי 23 אלג'מ, בנ לחיל השריונ שבעה חודשימ לפני פרוצ המלחמה. אחרי כמעט שנתיימ הוא השתחרר וחזר לשדרות, כשב מהלכ השירות נפצע ואיבד חברימ. שנימ לטבח ולמלחמה 3 25.09.26 | ערב סוכות תשפ"ז | 703 גיליון | 32