שביעי

11.09.26 | ערב ראש השנה תשפ"ז | 701 גיליון | 70 שנה שונה זו תקופה כזאת שדברימ לא הולכימ בה. אני לא יודע לה ביר, אבל במקומ להתחדש לקראת השנה החדשה, אני מוצא את עצמי בעיקר תשוש, עייפ וח ר כוחות. ושלא תבינו לא נכונ, יש מלא טוב. באמת מלא מלא טוב. התחתנ תי השנה, עברתי לדירה חדשה, כמעט יימתי את התואר הבלתי נגמר, התחלתי תפקיד חדש בעבודה ואפילו זכיתי לטור אישי על גבי עיתונ זה. ובכל זאת, כשאמר נו השבוע ב ליחות את "מכני י רחמימ, הכ ני ו רחמינו לפני בעל הרחמימ", קצת נחנקתי. אני מבינ את המחלוקת, והיו שנימ שבאמת הר גשתי לא בנוח עמ זה שאני מתפלל למלאכימ. אבל השנה עמדתי מול המילימ וכאילו אמרתי להמ: לי אינ כוח, לי לא הולכ, תעשו טובה ותכני ו את זה בשבילי. אני לא מגיע לזה כרגע. הקצה אחד מרגעי של התקופה היה בשבוע שעבר, כשהמתנתי למרואיינ שיגיע ,14:27 לפודקא ט. השעה כבר הייתה קצת אחרי הזמנ שקבענו, ואז קיבלתי , תגיע". 12 הודעה: "הוא עלה לקומה קיוויתי שמדובר בטעות. ממש ממש . כי, 12 קיוויתי שהוא לא עלה לקומה קומות. 12 ובכנ, אינ בבניינ שלנו אבל לצערי, זו תקופה כזאת. והוא אכנ , והוא אכנ היה בבניינ אחר 12 עלה לקומה שרחוק חצי שעה נ יעה ממני. האינ טינקט הראשוני היה לוותר, להגיד לו שנעשה ראיונ טלפוני וזהו. בעזרת חבר, א פתי את ציוד ההקלטה ונ עתי, כשב תוכי אני יודע - זה לא יקרה. ואולי יותר גרוע: זה יקרה. אני אגיע תשוש ומבוא , הזמנימ שלנו יתקצרו משמעותית, וזה לא ייצא טוב. אופטימי. באמצע הדרכ עשינו הערכת מצב וכ מעט דחפתי את החבר'ה לחזלש, אבל ב ופו של דבר הגעתי ליעד )ותודה ליומ האחרונ של אוגו ט שלא הכביד עמ הפ קקימ(. משמ, הכל קרה על אוטו טר דה - בלי לחשוב יותר מדי, חיברתי את הציוד והתחלנו להקליט. מה שיצא, יצא. אני מודה שבאותמ רגעימ קצת כע תי על ההוא שמ למעלה. אני יכול לה גיד שזה גמ באשמתי, אבל תצטרכו להאמינ לי שלא היה לי ב י לחשוב שהאירוע הזה קורה בבניינ אחר. וככה, בתקופה שגמ ככה הכל זיפט, ואני רק מחפש ניצחונות קטנימ, הוא משבש לי גמ את הלו"ז ועושה הכל הפוכ. אבל ב ופו של דבר זה היה כל ככ הפוכ, שגמ זה התהפכ. אחרי ש יימנו להקליט, קיבלנו פיד בקימ חיוביימ מכולמ. אפשר היה לקבל אותמ גמ בלי לחצ זמנימ, אבל דווקא עמ הגב לקיר ואחרי התלאות שבדרכ - הברכות היו מתוקות הרבה יותר. האור שיוצא מתוכ החושכ? ככה קו ראימ לזה? אני נופל אם כבר לקלישאות, אז תרשו לי להקדיש גמ פ קה אחת ל"מה אני מאחל לעצמי השנה?". כי השנה, בכ נות, לא בא לי שיכלו הקללות. זאת אומרת, מאוד מאוד בא לי. אבל השנה, שלוש שנימ אחרי המלחמה הזאת, ורגע לפני הבחירות - נמא לי להתע ק באויבימ. לא רוצה תמר ולא רוצה לק, לא רוצה שיתמו ולא רוצה שי תלקו. רוצה פשוט לא להתעניינ בהמ. רוצה תפוח בדבש, רוצה גזר עמ הגזירות הטובות שלו, רוצה רימונ, וגמ את הראש הזה של הדג. השנה אני מאחל לעצמי, ולנו, שנצליח כבר לה תע ק במהות. יש גמ קללות, בשפע בלי עינ הרע, אבל השנה זה הזמנ שלנו להוציא מתוכנ את הברכות. לראות איכ הדברימ צומחימ מתוכ כל מה שעברנו. לתקנ. • תחל שנה וברכותיה. נקודה. כשאמרנו השבוע בסליחות את "מכניסי רחמים", קצת נחנקתי. כאילו אמרתי למלאכים: לי אין כוח, לי לא הולך, תעשו טובה ותכניסו את זה בשבילי. אני לא מגיע לזה כרגע 90 צילום: פלאש אלו ן פרל י וצא מהמסגרת alonpearl54@gmail.com