שביעי

04.09.26 | כ"ב באלול תשפ"ו | 700 גיליון | 38 זיכרונות ומלכויות ראש לקראת השנה א פתי יפורימ מיוחדימ ששמעתי על הימימ הנוראימ במחי צת הרב אברהמ שפירא זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי ליש ראל, מפי תלמידיו. הרב מתניה ידיד • יפר כי זכה במשכ שנימ רבות, בהיותו תלמיד בישיבה, לשבת מוכ לרב שפירא בת פילות ראש השנה ויומ הכיפורימ. "הרעד וחרדת הדינ בכל מילה ובכל אנחה שיצאו מפיו בתפי לת שמונה עשרה, היו מורגשימ היטב בכל ביבתו. פעמימ רבות אני זוכר את עצמי עוצר ברעד את תפילתי לשמע אנחתו של הרב, ולשמע מילה אחת מני רבות במהלכ מו פ של ראש השנה, דבר שה עביר רעד וחרדת הדינ בכולנו". הרב רפאל ו רטייל • שיתפ כי מדי שנה, דקות פורות לפני תקיעת השופר, היה ראש הישיבה עומד בהיכל למרגלות ארונ הקודש, עטופ בטלית היורדת על פניו, פניו בוערות כלפיד אש ועיניו דומעות, ומירר בבכי. "בני הישיבה היו מתקהלימ בי בו ומטימ אוזנ לשמוע את מילות הרב היוצאות מבינ הדמעות, והרב היה מדבר על תשובת האישה הגדולה משונמ לא לישע הנביא על שאלתו 'מה לעשות לכ'. לאישה השונמית אינ רצונות פרטיימ, רצונותיה יונקימ מצרכי הכלל, ולכנ היא משיבה 'בתוכ עמי אנוכי יושבת'. לאחר מכנ היה מזכיר את אישיותו של אלקנה העולה 'מימימ ימימה' ועל חנה המלמדת אותנו כוחה של תפילה - 'ותקומ חנה ותתפלל' - ללמדנו שגמ במצבימ של ייאוש, התפילה פועלת ומשנה את המ ציאות. ברגעימ אלו היה נדמה כמלאכ ה'. קשה היה להבינ משפט במלואו, אכ מ פיק היה להתבוננ מבעד לטליתו של הרב כדי ל פוג מקדושת היומ". גילה כי לאחר הת הרב אלחננ ניר • פילה, כולמ היו באימ לומר חג שמח לרב שפירא, נטפ של גדלות בתורה מהדורות הקודמימ. "הוא היה מקפיד לומר לכל אחד ממאות האנשימ 'לשנה טובה תיכתב ותיחתמ ב פר צדיקימ גמורימ'. פעמ אחת בילדותי בירכ אותי בברכה זו ורק חייכתי, והוא אמר לי 'ומה איתי? תגיד וכנ למר, גמ אני צריכ להיכתב לשנה טובה'". הרב נתנאל יו יפונ: • "הרב נהג לומר שוב ושוב שהדבר המ וכנ ביותר הוא להיות 'בינו ני'. פעמ, כשתלמיד רצה לעזוב את הישיבה ורבנו הרגיש שזה נעשה מתוכ חולשה, הוא אמר לאותו לו - בראש השנה נפת חימ שלושה פרימ: של צדיקימ, רשעימ ובינו ניימ, ואז באימ עשרת ימי תשובה כדי לאפשר לבינוניימ לחזור בתשו בה, ואמר לתלמיד שמ כאנ שומעימ י וד גדול - א ור להישאר בינוני. כל דבר שאדמ עושה, הוא חייב לעשות מתוכ עוצמה ועמל רב". הו יפ הרב ו רטייל • כי ימימ פורימ לפני ה תלקותו לישיבה של מעלה, היה הרב שפירא חלוש בגופו ופניו היו חיוורות, ולא היה בו כוח ללכת להיכל הישיבה ולהשתתפ בתפילות ראש השנה. "קיימנו מנינ מצומצמ בבית הרב, ובחלקי נפלה הזכות להעלות תרועה ביומ תרו עה לפניו. חיל ורעדה אחזוני. תקיעות אלו הותירו חותמ עמוק בליבי, מילות 'למנ צח לבני קורח מזמור', ותקיעה, שברימ, תרועה ותקיעה, שהיה יושב באפ כוח ומתקיע בהטעמתו המיוחדת, פ וקי קר"ע שט"נ שיצאו מליבו והרתיתו את הלבבות שבחדר, ולב ופ לחיצת ידו החמה והחלו שה וברכת 'יישר כוח' שברכני בתומ הת • פילה, נחקקו היטב בתאי זכרוני". "פעם אחת בילדותי, הרב אברהם שפירא בירך אותי לשנה טובה ורק חייכתי, והוא אמר לי: 'ומה איתי? תגיד וכן למר, גם אני צריך להיכתב לשנה טובה'" דביר עמר מעבר לסטנדר הרב שפירא זצ"ל לאחר תפילות הימים הנוראים לצידו: תלמידו הרב שמיר שיינטופ dvir794@gmail.com