שביעי

28.08.26 | ט"ו באלול תשפ"ו | 699 גיליון | 38 פילאטיס לנפש "אַפִלּוּ אִמ אֵינ הָאָדָמ יָכוֹל לָשוּב בִּתְשוּבָה כָּרָאוּי לְפִי מַעַשָיו... אַפ עַל פִּי כֵנ, חָלִילָה חָלִילָה לִמְנֹעַ חַ וְשָלוֹמ מֵחַמַת זֶה מִתְּשוּבָה - כִּי גַּמ נְקֻדָּה טוֹבָה אַחַת שֶל בְּחִינַת תְּשוּבָה יָקָר מְאֹד )ליקוטי הל בְּעֵינֵי ה'" כות, תפילת המנחה ז', אות מ'(. שא זה לא סוד נחנו אמביציוזיימ. אני רוצה לחשוב שהמ קור לככ הוא מתקופת האימפריה היוונית, אבל גמ בעולמ לימוד התורה תמיד היו הי ררכיות. ייתכנ שההבדל הוא אלמנט ההשוואה; ביהדות אתה לא אמור להתחרות במישהו, אלא להיעזר בו להיות הכי טוב שאתה יכול. עמ השנימ והתרבות המערבית שהשפיעה על דרכ החיימ שלנו, הפכנו לעמ שלא נח על זרי הדפנה )עוד מונח יווני(. הרצונ הבלתי נגמר להגיע להישגימ פושה על כולנו - מטפ ועד זקנ. אינ רגע דל, ואנחנו לא שמימ לב כמה שזה אינטנ יבי ולעיתימ אפ מזיק. אני רואה את זה למשל כמורה ליוגה לשעבר. כנ כנ, בינ שאר כישרונותיי, גמ את זה אני יודעת לעשות. למדתי שלוש שנימ במכונ וינגייט, ואפילו יש לי תעודה )היחידה ממו ד אקדמי, לבושתי ולגאוותי(. אבל כבר כמה שנימ שזנחתי את היוגה. למה? כי נדמה לי שהיא אינה מותאמת לגופ המערבי, או ההישגי שלו. DNA ל אנחנו לא שולטימ בזה שאנחנו רו צימ להיות הכי טובימ. זו שאיפה לגי טימית, תרבותית וחינוכית. בהודו, מולדת היוגה, יכולימ לחכות יומיימ בפינת הרחוב לטרמפ ב בלנות ובחיוכ ח ר שיניימ. כשאני מחכה יותר מחמש דקות בתור ב ופרמרקט, נוצרימ לי גירודימ בכל הגופ ואני מתחילה לצעוק בהי טריה "אפשר לפתוח עוד קופה?" בזמנ שהילדימ שלי מתחבאימ במ ד רונות ה ופר כדי שלא יקשרו בינינו. הייתי אצל או טאופת )שיטה לטי פול בשלד ובשרירימ( שאמר לי שרוב הלקוחות שלו המ מורימ ליוגה עמ גופ שבור. למה? כי לעניות דעתי, ה יפור ביוגה הוא להיות בתנוחה במקומ שבו אתה נמצא. אנחנו לא יודעימ לעשות את זה, כי אנחנו רוצימ תמיד להשתפר. הפער גורמ לנזק, וזו ה יבה שאני מעדיפה את האדפטציה של היוגה לגופ המע רבי - הפילאטי . יש מקומות שבהמ לפרפ קציוניזמ אינ מקומ. מחל דודה שלי קת את זמנה בינ פרד לישראל. כשהיא חוזרת לארצ, היא בהלמ מה קצב של החיימ פה. שמ 9:00 מתחילימ לעבוד ב .15:00 ומ יימימ ב מי שעובד ערב, עושה כמובנ יא טה )שנ"צ(. אינ להמ עניינ לנצל כל דקה, להתקדמ עוד ועוד. המ חיימ ברוגע. ולמה אני מ פרת את זה? כי אנחנו בחודש אלול, רגע לפני ראש השנה, ובגלל שהילדימ עדיינ בחופש - יש מצב שלא ממש ה פקנו להיות מחוברימ. אז אני כאנ כדי לצטט לנו את רבי נחמנ, ולו מר שגמ אמ לא ה פ קנו, לא היינו, יצאנו בחמש, זה לא מאוחר. זה לא הכל או כלומ, כי מותר להיות פחות ממושלמימ, וזה עדיינ מעולה ומדהימ ויקר מאוד מאוד בעיני ה'. גמ אמ הכל נראה כמו כלומ - כשה לכנו ל ליחות ולא הצלחנו להתרכז בתפילה, פי פ נו שחרית במניינ אבל עשינו מנחה, ומילמלנו פרק תהילימ ככה בינ לבינ, הירהרנו על משהו לא מאה שעשינו, והתחרטנו וקיבלנו על עצמנו להשתדל בזה בעתיד - כל אלה ממש שווימ מלאנתה. תהיו שמחימ בהישגימ הקטנימ והלא מושלמימ. ה' • מת על זה. לא הצלחנו להתרכז בתפילה, פיספסנו שחרית במניין, התחרטנו על משהו־לא־מאה שעשינו. גם אם כל זה נראה כמו כלום, תהיו שמחים בהישגים הקטנים והלא מושלמים sharonroter@gmail.com Shutterstock איור: שרו ן רוטר סוגרת שבת