שביעי

28.08.26 | ט"ו באלול תשפ"ו | 699 גיליון | 34 לדוד ה' אורי ואשתי שנים, 31 במשך כשהיינו מתחילימ לומר בתפילה "לדוד ה' אורי וישעי", זה היה ה ימנ בשבילי שהתקופה הזו הגיעה. התקופה הזו, החגימ האלו, ששוב אעביר כרווק. ששוב לא יהיו עוד אפשרויות )וכפרה על המשפחה שלי(. ששוב אתפלל בימימ הנוראימ על הבחורה ההיא שתבוא כבר, למרות ש טטי טית זה לא עבד בשנימ קודמות. ששוב אבי ואמי יא פוני. אבל אשתקד זה עבד, והתפילות נענו. בש בוע שעבר, כשהתחלנו לומר "לדוד", כבר לא תקפ אותי הייאוש על מצבי ועל חו ר הברי רות שיש לעולמ להציע בשבילי לחגימ. השנה, ותודה למשפחה היקרה של נועה, תקפ אותי הייאוש על ככ שאנחנו לא יודעימ מה לבחור, שבקרוב כבר נצטרכ להחליט. אכ מלבד הייאוש, השנה גמ הבנתי למה התכוונו חז"לנו כשק ראו לחשבונ נפש בימימ הנוראימ. הרי איזה עוד חשבונ יכול להיות בוכ יותר מאיזה חג נעשה אצל משפחת פרל ואיכ זה יש פיע על וכות במשפחת אמיר, והאמ יש יכוי ששני הצדדימ יתנו לו פטור משמחת תורה. ורגע, אמ בתחילת השנה העברית אנחנו אצל ההורימ שלי, זה אומר שב תחילת השנה המקראית אנחנו צריכימ להיות אצל ההורימ שלה? ומה נעשה בתחילת השנה האקדמית? כל ככ הרבה קושיות, וזה אפילו לא החג הזה. אקדמית, אני אפרופו שנה מתרגש, בחיי, ל פר לכמ שהשבוע הגשתי את העבודה הרצינית האחרונה בתואר שלי בחינוכ. את התואר הזה התחלתי לפני יותר משבע שנימ, כש חשבתי שאני רוצה להיות מורה )יומ אחד עוד נכתוב על מה השתבש שמ בדרכ(. בכל מקרה, עד לפני קצת פחות משנה הייתי בטוח שאוותר עליו. אבל אז צצה אותה נועה, מהתפילות בת חילת הטור, וגרמה לי להבינ שבאמת לא נשאר הרבה. שהקיר הזה הרבה יותר נמוכ ממה שהוא נראה. וככה, בזמנ שאני עמוק בעולמ התקשו רת, מצאתי את עצמי מעביר שיעורימ בבית פר הימפלרב ובישי בה לצעירימ בירושלימ. והאמת, עמ כל הכבוד לתלמידימ המתוקימ, בלתי מכל רגע )יש מורימ בקהל? איכ אתמ עושימ את זה?(. ב לתי, והחזקתי בראש שתכפ ת תיימ השנה. והנה, הגיע ראש השנה. אז למה אני מ פר לכמ את זה? כי יש בל שיש לו תכלית ומט רה. כשאני משלימ את החובות שלי לתואר, אני מבינ למה אני עושה את זה. כשאנשימ בוח רימ להיות מחנכימ, אני מבינ למה המ עושימ את זה. כשאני מחשב ומתיי ר חשבונות בשאלה איפה נהיה בחג, אני מבינ למה אני עושה את זה. אבל, וזה האבל שב שבילו נכתב הטור הזה - כשאנשימ חוזרימ שוב ושוב לבית הוריהמ לבדמ לחגי תשרי, המ לא מבינימ למה המ עדיינ צריכימ לעשות את זה. המ לא מבינימ למה גמ השנה המ הרווקימ היחידימ בשולחנ, המ לא מבינימ למה התפילות לא נענו, המ לא מבינימ למה ה' עזב אותמ. אז השנה, אני קצת מתו כל מהצורכ לבחור בינ המשפחות, אבל גמ מודה על זה שבכלל יש לי אפשרויות. השנה, אני מתפלל על אלו שקול השופר מז כיר להמ את קול הדודה ששואלת מתי המ יתחתנו כבר. על אלו שחולמימ להגיד כבר למישהי שנה טובה. על אלו שיש להמ רק בקשה אחת ואותה המ • מבקשימ - שבתי בבית, משלהמ. אם בתחילת השנה העברית אנחנו אצל ההורים שלי, אז בתחילת השנה המקראית נצטרך להיות אצל ההורים שלה? ובראש השנה האקדמי? כל כך הרבה קושיות, וזה אפילו לא החג הזה אלו ן פרל י וצא מהמסגרת alonpearl54@gmail.com