שביעי

דיו. בתחילת שנות נישואיו התגורר בישיבה ואפ למד בה כאברכ, ויל דיו הגדולימ נולדו בעיר. במשכ שנה נהג להגיע עמ בניו 30 יותר מ ללימוד בחודש אלול ולתפילות יומ הכיפורימ, וכיומ הוא חבר בעמותת הישיבה ומבקר בה בכל פעמ שהוא מגיע לצפונ. "אני מרגיש שזה הבית שלי. לראות שהבנ והנכד שלי בחרו גמ המ במ קומ הזה כדי לגדול ולהתגדל, ומתוכ בחירה שלמה, זו תחושה נפלאה ומ רוממת". אפשר היה לחשוב שהבנ יהונתנ לנגה ימשיכ את הדרכ באופנ טבעי, אכ בפועל קרה בדיוק ההפכ. "זה ממש לא היה מובנ מאליו שאלמד בקריית שמונה", הוא מפתיע. "אפי צילום: ישיבת ההסדר קריית שמונה לו התחלתי את שיעור א' בישיבה אחרת". אז למה בכל זאת חזרת? "מאז שאני זוכר את עצמי הייתי בישיבה. ה תובבתי בפנימיות, בחדר האוכל ובבית המדרש עוד בתור ילד. לא הייתי צריכ יפורימ כדי להכיר את המקומ. ב ופ, הלב פשוט משכ אותי לשמ. "בשיעור ב' רציתי להתחבר יותר לאזור. בעצת הרב חיימ צבי פוק ביקשתי מחננ בר לקחת אותנו ל יור ברכ רמימ ובקיבוצי ה ביבה. חשבנו שנוציא מיניבו קטנ לשיעור שלנו, וב ופ מצאנו את עצמנו מארגנימ שלושה אוטובו ימ. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת". היומ, כמו שאביכ חווה בזמנכ, גמ אתה אבא לתלמיד בישיבה. "כשארז הודיע שהוא הולכ לקריית שמונה, הדבר הראשונ שעשיתי היה לצחוק. אפילו לא חשבתי שזה נמצא באפשרויות. אני מקווה שהדרכ נשא רה אותה דרכ: להטמיע בנו את חיי התורה בכל ההתנהלות שלנו, וששמ שמיימ תמיד יהיה שגור בפינו". "לא שומע את עצמי" ארז לנגה מ פר שהפעמ כבר לא הייתה שומ ציפייה משפחתית. "בדקתי הרבה ישיבות, ולא רציתי ללכת דווקא אל המובנ מאליו. אבא ו בא לא דחפו אותי לקריית שמונה, ואמרו לי לב חור במקומ שמתאימ לי. אני שמח שזה היה ככה, כי הגעתי מתוכ בירור אמיתי וידיעה שזה המקומ שטוב לי. תיארתי לעצמי שהישיבה השתנתה במשכ הש נימ, אז באתי עמ ראש פתוח. ברוכ ה', לא התאכזבתי בכלל". כבר בשנה הראשונה, שאותה יימ לאחרונה, נולד גמ הזיכרונ שהוא מאמינ שיישאר איתו. "החוויה הכי חזקה בשבילי היא דר ערב בבית המדרש. אני זוכר ערב אחד שהיה בו כל ככ הרבה רעש של לימוד, שלא שמעתי את עצמי גמ כשצעקתי. זה הזכיר לי למה באתי לישיבה". אפ ש בו ואביו למדו באותו מקומ, הוא לא הרגיש שהדבר מציב עליו ציפיות מיוחדות: "יש כמה ר"מימ שאבא ו בא הכירו, וזה בעיקר נותנ נושאי שיחה. לא שופטימ אותי אחרת כי אני בנ ממשיכ. להפכ, נותנימ לי את המקומ שלי". מה אתה מצפה לקחת איתכ מה שנימ הקרובות? "את חוויית לימוד התורה ואת היח לתורה מתוכ רצונ, שמחה ופ שטות. אני מקווה שזה ילווה אותי כל החיימ, ושגמ אצליח להעביר את זה • לדור הבא". "ששם שמיים תמיד יהיה שגור בפינו". ישיבת ההסדר קריית שמונה, אז והיום איכ נראתה המציאות הביטחונית ,70 באותמ ימימ של ופ שנות ה עוד לפני מלחמת שלומ הגליל? "האווירה הייתה מתוחה מאוד. הת גיי נו כולנו למשמר האזרחי, אחר ככ שירתנו עמ הטנקימ בבית הלל, ובהמשכ התחילו מטחי הקטיושות על העיר. גמ מתחמ הישיבה נפגע לא פעמ. האתגר היה להמשיכ את הלימוד כ דרו למרות האיומ המתמיד". ובכל זאת, דווקא מתוכ המציאות הזאת נצרבו הזיכרונות הגדולימ: "באחת מתפילות ליל שבת מישהו צעק 'קטיושות!'. כולמ נשכבו על הרצפה, והמטח נפל ממש מעלינו. קמנו אחרי כמה רגעימ, חזרנו לבית המדרש והמשכנו להתפלל כאילו כלומ לא קרה. הריקוד של ליל שבת היה מרוממ במיוחד באותו ערב, ואלה רגעימ שאי אפשר לשכוח. בית המד רש הפכ לאבנ שואבת. הגיעו ללמוד בו אנשי העיר, קיבוצניקימ, מושב ניקימ. כל אחד נשאר מי שהוא, אבל כולמ הרגישו שייכימ. זו הייתה הג דולה של הישיבה". "תחושה נפלאה ומרוממת" הקשר של יצחק לישיבת קריית שמונה לא נגמר עמ יומ לימו שלושה דורות באמצע תפילת ליל שבת מישהו צעק 'קטיושות!'. כולם נשכבו על הרצפה, והמטח נפל ממש מעלינו. קמנו אחרי כמה רגעים, והמשכנו להתפלל כאילו כלום לא קרה. הריקוד באותו ערב היה מרומם במיוחד 14.08.26 | ר"ח אלול תשפ"ו | 697 גיליון | 20