שביעי

14.08.26 | ר"ח אלול תשפ"ו | 697 גיליון | 12 המשפחה שלו עברה מלחמה. לכנ בנינו תוכנית שלא מטפלת רק באדמ אחד". הוא זוכר היטב את הפעמ הראשונה שבה נכנ בעצמו למפגש של אחימ שכולימ. "בהתחלה הי תי. שאלתי את עצמי אמ אני בכלל צריכ את זה. אבל ברגע שנכנ תי לחדר, וראיתי אנשימ שאיבדו אח או אחות, 20 עוד הבנתי שלא צריכ לה ביר שומ דבר. המ מבינימ אותכ בעיניימ". החיבור לאדמה אינו מקרי, ועבודת הכפיימ אינה רק אמצעי תע וקה - אלא כלי טיפולי. "יש משהו בלגעת באדמה שמחזיר שליטה", אומר זאב. "כשא דמ עובד עמ הידיימ, שותל, בונה או מטפח משהו, הוא מרגיש שהוא מ ו גל ליצור. הוא רואה תוצאה. זה מחזיר אותו לחיימ". גמ משמיימ מראימ ימנימ למ שפחת ימנ טוב: לפני כמה חודשימ העבירה המשפחה אל החווה עצ זית גדול שהיה נטוע במקומ אחר. כדי שיוכל להיקלט, נגזמו כמעט כל ענ פיו. במשכ שבועות ארוכימ הוא נראה גזע יבש וח ר חיימ. "באמת חששנו", מ פר זאב, "ואז, בוקר אחד, ראינו את הניצנימ הראשונימ. עלימ קטנימ התחילו לצאת". אבל מבחינתו, זה לא היה ה ימנ הטוב היחיד. עוד לפני כנ הוא מצא עציצ שנראה מת לחלוטינ בגינת הבית שבו גדל אלעד. הוא תיכננ לה חליפו אחרי החורפ, ולא ה פיק. יומ אחד הבחינ לפתע שהשתיל בעציצ חזר לתחיה ועלימ ירוקימ הנצו בו. "עמ דתי מול העציצ ושאלתי את הקב"ה: אתה רומז לי משהו? רק שעדיינ לא הבנתי מה". כעבור זמנ קצר בישר לו אדיר שאשתו הדר בהריונ. אחר ככ הגיעה הבשורה שמדובר בבנ - הנכד הראשונ במשפחה, אחרי שבע נכדות. התי נוק נולד במזל טוב, ולפני שבועיימ קיבל את השמ אלעד רועי ציונ ימנ טוב, ע"ש דודו שנפל בקרב הגבו רה. "באותה שבת נפתחו גמ העלימ של העציצ שחזר לתחיה", מ פר זאב, "בשבילי זה היה עוד ימנ מלמעלה. כאילו אומרימ לנו: תמשיכו. תעשו טוב לאנשימ". הוא אומר בכנות כי "אני חי לצד הכאב. יש ימימ שבהמ אני מרימ עי ניימ לשמיימ ואומר: תחזירו לי את החיימ שהיו לי. אבל החווה הזאת לא מ פרת רק את ה יפור שלנו, המש פחה, אלא של המדינה כולה. יפור של קושי, וגמ של תחייה. מתוכ המ שבר הכי גדול אפשר להתחיל לצמוח • מחדש". תוכננ מתוכ מחשבה על מי שיגיע לכאנ כשליבו כבר אינו מצליח לשאת לבד את המשקל. אדיר: "אנשימ יכולימ לבחור אמ לשבת לבד באיזו פינה או להצטרפ למעגל. כל המבנימ עגולימ, גמ הפ רגולה המרכזית. אפ אחד לא מתחבא בפינה. אתה כל הזמנ רואה אנשימ, אבל גמ יכול למצוא את המקומ שלכ". לדבריו, הטיפול בחווה מתחיל הרבה לפני שהמטפל אומר את המילה הרא שונה. "הפעילות המקצועית חשובה מאוד, אבל לא פחות חשוב מה שקו רה בינ לבינ. בארוחת הבוקר, בארוחת הערב, בשיחות הקטנות על ה פ ל. לפעמימ הריפוי מתחיל דווקא כשמי שהו מתיישב לידכ ואומר 'אני כאנ'". זו גמ ה יבה שהמשפחה בחרה שלא לה תפק ב דנאות טיפוליות בלבד, אלא ביקשה לבנות קהילה. "זה לא נגמר אחרי שישה מפגשימ", מ ביר אדיר. "המטרה היא שאנשימ יישא רו חלק מהחווה, יחזרו אליה, יכירו אנשימ שעברו דברימ דומימ וימשיכו לצמוח ביחד". באללה, עייתא א שעב, מרחק מאות מטרימ מהמקומ שבו שירתּי בעצמי באותו יומ, מעמדות ההגנה של מושב שתולה שעל קו העימות, כחייל בכי תת הכוננות. בקשר שמענו את ההת רחשויות, ובאוזניימ שמענו את הדי היריות והפיצוצימ, ולאחר מכנ גמ את המ וקימ שפינו את הנפגעימ. ימנ טוב שירת כמפקד צוות ב יירת גולני. באותו קרב נפלו גמ ר "נ אופק בכר, מ"ר אלישיב איתנ וידר, מ"ר יעקב הלל ו מ"ר יהודה דרור יהלומ ז"ל. החיילימ שילמו בחייהמ כדי שא נחנו, התושבימ שעל הגבול, נוכל לחזור הביתה ולחיות כאנ מחדש. במו תמ ציוו חיימ, כפשוטו. משפחתו של אלעד בחרה להנציח אותו באמצעות החווה הטיפולית, המב קשת להמשיכ את הערכימ שהנחו אותו כמפקד וכאדמ - דאגה לאחר, אחריות ורוח של נתינה. מי שמטייל בשבילי החווה פוגש ערוגות, חממות ופינות ישיבה, שכמעט כל פרט בהנ "לא אתר זיכרון, אלא מקום של חיים". החווה של סימן כולם מדברים על הלוחם, אבל מה עם אשתו? אדיר: הילדים? האחים? אם חייל חזר הביתה אחרי חודשים של לחימה, גם המשפחה שלו עברה מלחמה. לכן בנינו תוכנית שלא מטפלת רק באדם אחד עבורו ועבור זאב, אחת מנקודות הכאב הגדולות היא דווקא המעגלימ שכמעט אינמ זוכימ למענה. "כולמ מדברימ על הלוחמ", אומר אדיר, "אבל מה עמ אשתו? מה עמ הילדימ? מה עמ האחימ? אמ חייל חזר הביתה אחרי חודשימ ארוכימ של לחימה, גמ