שביעי

"אריק נפל, אבל ברוח הוא קיים". משפחת קראוניק שמייצרת אמל"ח, במקביל לעבודה עמ נוער ב יכונ. איכ היה המעבר מפרד כצ לקיבוצ? "זו הייתה חוויה שונה ממה שהכ רתי. זה קיבוצ חילוני, ואני מזרחית שבאה מבית דתי. אבל נראה שלא תמ קראו לי יגל, כי אני תגלנית. מהר מאוד הרגשתי חלק. תמיד הייתי אחת שיש לה מה להגיד". ומבחינת דעות פוליטיות? "זה לא היה אישיו. בהתחלה הייתי בימינ, ועמ השנימ נעתי לכיוונ המר באוקטובר נתנ לי חתיכת בעיטה 7 . כז חזרה לגיר א דינקותא". אחרי ש יירנו בשכונה שנפגעה על ידי המחבלימ, ונמצאת כרגע בהליכ הרי ה לצורכ בנייה מחדש, הגענו לביתה שאותו היא משקמת. בכני ה, ליד שלט החר ינה שעליו מוטבע השמ קראוניק, ניכרימ עדיינ ימני הירי. בפנימ עומד הממ"ד הקטנ שבו ה תגרה עמ בתה. תחזירי אותנו לבוקר הזה. "התעוררנו מהאזעקות, וכששמענו נפילות ללא הפ קה נדלקה לנו נורה אדומה. בכל פעמ שהיו אזעקות, אריק נהג לצאת החוצה ולבדוק אמ לבוא ולשפוכ את דמנו. גמ לי היה חלק בזה, אז אני לוקחת אחריות. אמרתי לילדימ שטעויות לא מנציחימ. טעיתי - ועכשיו אני מתקנת". חלק מהתיקונ שעליו מדברת יגל הוא המאבק שהיא מובילה לצד חבריה לארגונ תקווה לאומית למימוש תו שעות 17 כנית ההגירה מעזה. במשכ היא שהתה בממ"ד, ובמהלכנ שמעה את המחבלימ מ תובבימ לה בבית לאחר שרצחו את בעלה אריק הי"ד, שהיה הרבש"צ של הקיבוצ. הטראומה הזו גרמה לה להבינ שעד שתשוב לבי תה בקיצ הבא, היא רוצה שהרצועה תהיה ריקה מפל טינימ, או כפי שהיא אומרת - "הקו הצהוב שמעניינ אותי היו נפילות. בזמנ שהוא התארגנ, אחותו התקשרה אליו ואמרה שמזכיר הקיבוצ רואה מחלונ הבית שלו מח בלימ עמ רטימ ירוקימ על הראש. היא שאלה את אריק אמ הוא חושב שזה הגיוני. הוא ענה לה: 'הגיוני. זאת פעולת ה חה. המ הפתיעו אותנו', ויצא. עוד לפני כנ הוא אמר שהולכ להיות משהו אחרי החגימ, הוא רק לא ידע בדיוק מה". כשהמחבלימ נכנ ו אליה הביתה, יגל החזיקה בכל הכוח שהיה לה את ידית הממ"ד. אחרי שעות ארוכות, מישהו אכנ ני ה לפתוח את הדלת. רק לאחר רגעימ של מאבק, היא הבינה שמדובר בכוח צבאי שבא לחלצ אותה. הדבר הראשונ שעשתה היה לשאול את החיילימ אמ המ רוצימ לש תות משהו. "ראיתי את היובש בש פתיימ שלהמ", היא נזכרת, "המ בגיל של הילדימ שלי. הוצאתי להמ שתייה מהמקרר וגמ וללות לפנ ימ מהמקפיא". הכנסנו אותם הביתה כשירד החושכ, היא ובתה חולצו בינ הבתימ, מנ ות להימנע ממראות הגופות שהיו מוטלות בשבילי הקי בוצ. כשהוציאו אותנ מחוצ לשער, היא פגשה את בנה, שכבר ידע שאביו נרצח בתחילת הפשיטה. "כולמ היו יחפימ עמ פיג'מות. הבנ שלי חיבק אותי חזק ואמר: 'אמא, אבא נהרג'. ואז התפרקתי". זה כאב שמתישהו לומדימ להת מודד איתו? צילום: באדיבות המשפחה מחוצ לחלונ שלי הוא הימ התיכונ". יגידו לכ שזה טרנ פר. "נוצר טרנד להיות 'יפה' ו'הומני', ומה יוצא מזה? שנשימ וילדימ נרצ חימ. בדרכ כלל השכלה אמורה לה פוכ אנשימ ליותר טובימ ומועילימ לחברה, אבל מה המחבלימ שישבו בכלא עשו עמ ההשכלה שהמדינה נתנה להמ? בנו מדינת טרור תת קרקעית. המ לא שינו את השקפת העולמ שלהמ, שמטרתה השמדת העמ היהודי. אני מוכנה לחיות כתפ אל כתפ עמ כל אחד, בתנאי שהוא מכיר במדינה יהודית. אבל אמ יש בו טיפת הזדהות עמ הטרור - שילכ מכאנ". קיבלתי בעיטה בחזרה ( יש בנ ושלוש בנות 54) לקראוניק . אחת מהמ נשואה. היא 25-17 בגילי גדלה בפרד כצ להורימ שעלו מלוב, וקיבלה חינוכ דתי לאומי שכלל לי מודימ באולפנה. בשירות הלאומי הייתה בימ"מ, כעוזרת לקצינ אמל"ח, הכירה את אריק. "ארבעה 28 ובגיל חודשימ אחרי שהכרנו, כבר התח תנּו". היא עברה בעקבותיו לבארי, והחלה להשתלב בעבודות השו נות בקיבוצ. בהמשכ עבדה בחברה אחותו של אריק סיפרה שמזכיר הקיבוץ ראה מהחלון מחבלים, ושאלה אם זה הגיוני. אריק ענה לה: "הם הפתיעו אותנו" ויצא. עוד לפני כן הוא אמר שהולך להיות משהו אחרי החגים, ורק לא ידע בדיוק מה 26.06.26 | י"א בתמוז תשפ"ו | 690 גיליון | 22