שביעי

23 | 19.06.26 | ד' בתמוז תשפ"ו | 689 גיליון < אש ברחובות, הפקרות מוחלטת ופחד ליוו את לוד במבצע שומר החומות, לפני חמש שנימ. ברוכ גולדרייכ, שלחמ נגד הפורעימ הע רבימ, ואמונה לנדאו, שניהלה את החמ"ל האזרחי, הבינו רק בדיעבד באוקטובר. 7 שזה היה פרומו לטבח ויש להמ מ ר: לא אבדה התקווה בעיר המעורבת. ברוכ היה בעבודה, כשאשתו הת קשרה והבהירה לו שמשהו חריג מת רחש בשכונה שלהמ, רמת אשכול. "הופתעתי", הוא מודה. "היא יפרה על הפגנה ובלאגנ שיוצאימ משליטה. "לא הרגשנו מוגנימ על ידי המ שטרה", אומר ברוכ. "אנחנו רגילימ ליריות במגזר הערבי, אבל פה היה איומ ישיר נגדנו - והשוטרימ פשוט לא הגיעו. הפורעימ התפזרו ב מ טאות, שרפו מכוניות והציתו בית מדרש. אפ אחד כמעט לא יצא מהבית באותו לילה. חברימ מהשכונה עברו לינצ' וביצעו ירי להגנה עצמית". מהירי הזה נהרג מו א ח ונה. למ חרת הגיעו נבחרי ציבור ונציגי תק שורת, כדי לחזק את תושבי העיר ול קר את הפרעות, אבל כשהמ נע למו, המצב החמיר. "בערב יצא מ ע ההלוויה, והמ עברו ושרפו ושברו כל מה שנקרה בדרכמ", הוא משחזק. אמונה: "חברה טילפנה אליי, ובבהילות ביקשה פינוי מאובטח. היא פחדה שהפורעימ יעלו אליהמ. אחרי כמה זמנ קיבלתי רטונ שבו המ נראימ, מלוּוימ באבטחה, בורחימ מהבית שלהמ באמצע הלילה עמ תי נוק בנ שנה על הידיימ". גמ ברוכ הוציא את משפחתו מה עיר, אכ חש צורכ לשוב כדי להגנ על הבית, הקהילה והשכונה. הקשר איתו נותק למשכ ארבעה ימימ, שבהמ הוא לחמ לצד ממערכ מתנדבימ שהגיע מיהודה ושומרונ, כיתות הכוננות וגברימ חמושימ נו פימ. לדבריו, רק אירועי 50 ברמת אשכול היו קרוב ל ירי מתועדימ, דקירות וזריקות אב פצועימ ונרצח אחד, 12 נימ, מעל תוכ כדי קיבלתי את התמונות המ פור מות של הנפת דגל פל טינ על עמוד החשמל. אשתי הייתה מודאגת ואמרה שהיא שומעת את השכנות למטה צועקות לנו 'אללה אכבר' מול החלונות. אמרתי לה להיכנ הביתה ולנעול את הדלת, וט תי מהעבודה". זה היה הרגע שבו יח י השכ נות נשברו. "היינו ב'שלומ, שלומ' כזה עמ הערבימ. אפ פעמ לא היה דו קיומ במובנ המנופח שלו. מדובר באוכלו יות דתיות שמאמינות בה פרדה, אבל היו עניינימ משותפימ במתנ" , ביוזמות של ועדי בתימ ובשיפור השכונה ברמה הטכנית. מאז שומר החומות המ נעצרו ונפ קו כמעט לגמרי". הקהילה היהודית בלוד נותרה תחת מצור, ללא מענה מרשויות החוק. הגברימ נאלצו להגנ פיזית על הב תימ, ואמונה ניהלה את פניות הווט אפ הרבות שהגיעו אליה. היא הע בירה את שלושת ילדיה לבית ה בא וה בתא, וניהלה את ה"חמ"לוד". "בהתחלה, הכל התנהל בקבוצה של חברי הקהילה. ביומ השלישי, כשה גיעו המתנדבימ הראשונימ מיצהר, הכנ נו אותמ לקבוצה והכווננו אותמ למקומות שבהמ יש בעיות. ני יתי פשוט לעבוד. כשתושבימ הרגישו פחד מוות - שמ הייתי". "יחסי השכנות נגמרו". משפחת גולדרייך