שביעי

12.06.26 | כ"ז בסיוון תשפ"ו | 688 גיליון | 28 ספר מצופה בטון, עפיפון מרחף וצלליות של אנשים שמנסים להימלט מהנורא תערוכה חדשה מבטאת את הדרך • מכל שבה דור של סטודנטים, לוחמים ויוצרים מור שפייר מעבד את המלחמה ב גלריית הווילה שבמכללה האקדמית אמונה בי רושלימ נפתחה תערוכה שקשה לצאת ממנה אדישימ. "כשעיצוב פוגש תהילימ". שמה פשוט, תוכנה לא. על הקירות: צלליות של אנשימ בו רחימ בחושכ, פר תהילימ שדפיו מצופימ בטונ, עפי פונ העולה ויורד, ומאחורי אחת מהנ עומד אדמ שחזר ממקומ אחר לגמרי. ישיב וינברג, אברכ ו טודנט לאומנות שלחמ במשכ חו דשימ בעזה, יצר מיצב צלליות שמושכ את הצופה פנימה. הוא מזמינ להדליק את פנ הטל פונ ולהאיר על הקירות. "כשאדמ מרגיש שהוא מעצב את הצל שלו, זה מזמינ להתבוננ פנימה ולשאול: מה המ הפחדימ שלי, והאמ בתוכמ מ תתרת הבנה עמוקה יותר של מה שחשוב לי?". ההשראה הגיעה מהפ וק "גמ כי אלכ בגיא צלמוות" בתהילימ. "יש בפרק הזה משהו שמ פר את ה יפור היהודי, ובעיקר את הח וויה הקיומית של מי שחי את שני הקצוות ואת המתח בינ מי המ נוחות לבינ גיא צלמוות", אומר וינברג. "נקודת הפתיחה הייתה דווקא במבצעימ מול איראנ: ראיתי בתמונות אנשימ רצימ למקלט משהו מתוכ 'גמ כי אלכ'. משמ היצירה התגלגלה קדימה ואחורה, באוקטובר, לשואה". 7 ללחימה, ל התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב עד ט' באב, ולא פחות מרתק הוא האופנ שבו וינברג מחזיק את שני עולמו תיו: הכולל בעתניאל ומכללת האומנות. "בשגרה אני קמ מוקדמ בבוקר, מצייר ומשמ הולכ לבית המדרש - והדב רימ מהדהדימ אחד את השני. ביצירה וגמ בלימוד יש משהו מרפא - עולמ אחר עמ חופש ועומק. "אני לא נמצא במקומ פו ט טראומטי והיצירה ממש לא באה משמ. היצירה היא ני יונ לתת מילימ למה שאינ לו מי לימ. אמ האומנות לא מתקשרת עמ מה שעובר עלינו כעמ, היא פשוט מפ יקה להיות אומנות והופכת לקישוטימ". "לא עובדים עם סילבוס רגיל" וד"ר אפרת גרו מנ, העומדת בראש המכללה, מתארת שנה שדרשה להגדיר מחדש את המושג גמישות פדגוגית. "כשה טודנטימ מגיעימ ל טודיו, והמ עדיינ נושאימ את עומ החוויות מהמילואימ הארוכימ, אי אפשר לפעול לפי ילבו רגיל. לא ויתרנו על המצוינות האקדמית, אבל ניהלנו אותה לצד ליווי אישי הדוק". גרו מנ רואה בתערוכה מימד ארכיוני של ממש: "הע בודות הללו מתעדות בזמנ אמת את תגובתו של דור ה טודנטימ לטראומה הלאומית והאישית. הי טוריונימ בעתיד יבחנו לא רק את כותרות העיתונימ, אלא את האופנ שבו הרוח והנפש הישראלית באו לידי ביטוי דרכ האומנות". ערב פתיחת התערוכה הו יפ שכבה בלתי צפויה: לגלריה נכנ ה צעירה ש יפרה כי בתה המנוחה ישבה באותו המ בנה בדיוק, ואמרה תהילימ מבוקר עד ליל. ערב הפתיחה היה בדיוק יומ השנה לפטירתה. "המעגל הזה שנ גר הותיר • את כולנו נפעמימ", מ פרת גרו מנ. אני לא פוסט־טראומטי, והיצירה לא באה משם. יש בה ניסיון לתת מילים למה שאין לו מילים. אם האומנות לא מתקשרת עם מה שעובר עלינו, היא הופכת לקישוט אחיי גיבורי התהילים