שביעי

05.06.26 | כ' בסיון תשפ"ו | 687 גיליון | 36 להתראות, בן אהוב הייתי בחופשה כשהבת שלי התקשרה בבכי ל פר לי שבנ כבר לא איתנו. לא יכולתי להאמינ. הילד המתוק עמ הגומות בלחיימ, שנכנ אלינו הביתה וללב, שהרגשנו איתו הכי בנוח? בנ המצחיק, המשוחרר, השטותניק, שאוהב לחיות ולבלות, שאוהב את ארצ ישראל ורוצה להיות הלוחמ בצה"ל? איכ??? 1 מ פר פגשנו את בנ לרא שונה כשהגיע אלינו הביתה לשבת. הוא למד עמ בתי במכינת קול עמי, המשלבת בינ יש ראלימ לבני נוער מכל העולמ. הוא הגיע לבד מקנדה, כמעט בלי מש פחה בארצ. אהבנו לארח אותו כי הוא תמיד הר גיש בבית, במובנ הטוב. אחד כזה שלא דורש ממכ להתאמצ בשבילו, ומתמזג בנוחות ובכרי זמה בכל יטואציה. הוא ובתי היו חברימ טובימ, אבל כל הילדימ שלי נהנו לבלות איתו, לצחוק על העברית הקלוקלת ולשיר איתו עומר אדמ בזיופימ וב קולי קולות. אחרי המ כינה היה ברור שהוא עושה עלייה. הוא לא אהב את ארצ מולדתו, ומצד שני התאהב בכל דבר פה - באנשימ, במזג האוויר, במוזיקה, בחברימ. הוא היה מכור לישראל וידע שהוא רוצה להילחמ עליה. הוא היה לוחמ ביחידת הקומנדו הרב ממדית, ובפעמ האחרונה שהיה אצלנו שכח את השעונ. הוא יבוא שוב בקרוב, אמרתי לעצמי. לא תיארתי בשומ ת ריט אפשרי את הבאות. "אני מ תובבת בב י עמ מועקה, בוכה ולא יודעת למה", התקשרה הבת ל פר. כעבור כמה שעות היא קיבלה את בשורת האיוב. באופנ לא ברור, לא מו בר, בנ החליט שדי. שומ דבר בהתנהגות שלו לא הצביע על בעיה. להפכ. הוא זה שתמיד עודד את כולמ באופטימיות וב שמחה. לא פעמ דיברתי איתו על הרצונ שלו לבנות משפחה עמ אישה חמה, ול עשות לעצמו עתיד בארצ שכל ככ אהב. עוד לא עבר, והשאלה הגדולה ההלם עדיינ עומדת בעינה. איכ מ בירימ ליל דימ? איכ עוזרימ להמ להתמודד עמ העו בחר 19 בדה שבחור בנ בחירה בלתי אפשרית?. הנושא הזה הוא פצע פתוח אצלנו, עמ מקרה שהיה מגה פיגוע ופירק את המארג המשפחתי עד היומ. הילדימ שלי יודעימ שזה "ביג נו" כי הוא נוגע בכל ככ הרבה נפשות. אינ בי ביקורת או שיפוטיות. אני יודעת שמחלת נפש היא הת מודדות קשה עד בלתי אפשרית, דווקא מכיוונ שהיא כה חמקמקה. בנ לא ביקש עזרה, ולא רמז לאפ אחד שהוא נמצא בקצה. במידה מ וימת, ביני לבינ עצמי, נראה לי שאולי קפצ עליו שד. זה לא דבר קל לומר, אבל אינ לי ה בר אחר. אולי תכע ו שאני כו תבת כאנ על הנושא הזה. יש דעות ש וברות שע דיפ להשתיק. אבל לפי ארגונ הבריאות העולמי, זה לאו דווקא נכונ - ובמיוחד לאור התופעה המתגברת בצבא, חשוב לדברר את זה בצורה אח ראית, כדי למנוע מקרימ נו פימ ולהפנות לעזרה המתאימה. להלוויה לא הצלחתי להגיע, אבל היו שמ מאות אנשימ, צעירימ בוכיימ שני ו להתנחמ אחד בשני מתוכ ההלמ והכאב. השעונ של בנ נשאר אצלנו. מזכ רת שאולי היא מחווה של תודה, אבל הילדימ ממשיכימ בהנצחתו. המ פתחו קבוצת ווט אפ והוציאו מדבקות, חו לצות וצמידימ במטרה לא ופ תרומות ל פר תורה שייכתב לעילוי נשמתו. להתראות, בנ אהוב. כולי תקווה • שמצאת שלווה. לע"נ בנימין שמחה בן נחום ונחמה באופן לא ברור, לא מוסבר, בן החליט שדי. שום דבר בהתנהגות שלו לא הצביע על בעיה. להפך. הוא זה שתמיד עודד את כולם באופטימיות ובשמחה sharonroter@gmail.com שרו ן רוטר סוגרת שבת