שביעי

21.05.26 | ערב שבועות תשפ"ו | 685 גיליון | 36 חזרנו אל העיר והחומה אחת החוויות הזכורות לי מתקופת לימודיי בישיבת עטרת כהנימ היא חג השבו עות. נהרות אדמ זו רמימ לכותל המערבי מכל שערי העיר העתי קה, עטופימ בטליתות או נושאימ אותנ בי דיהמ רגע לפני שהשחר עולה, אחרי לילה של לימוד תורה. וכשכולמ עומדימ שמ ברחבה, גוונימ גוונימ של עמ ישראל, יש רחש אדיר של עשרות מניינימ ור בבות שנושאימ קולמ בתפילה, ופתאומ - ברגע אחד - דממה. עת הנצ החמה, בתיאומ מדויק, כל הקהל מתחיל יחד תפי לת לחש, וכל העולמ דממת קודש שנשמעת כבוקעת את כל הר קיעימ. אני לא יודע אמ טדי קולק ז"ל חזה בדיוק את המחזה הזה, כשנתנ כראש עיריית ירוש לימ את ההוראה לפנות ולהרו את רובע המו גרבימ, שמילא את כל רחבת הכותל של ימינו. מה שבטוח זה שהוא צפה שגעגועיו של עמ ישראל, שהתגברו משנה לשנה לאורכ שנות הריחוק מהלב שלנו, יניעו את 19 ההמונימ לכותל לאחר שחרורו במלח מת ששת הימימ. העובדה שזה קרה רק כשבוע לפני חג השבועות, הבהירה שצריכ לדאוג לככ שהכותל יקבל את המבקרימ בזרועות פתוחות ורחבות. לא היה רק צעד פינוי הרחבה טכני. רובע המוגרבימ ימל את השפל של העמ היהודי, כשערביי ירושלימ ו ביבותיה היו צועדימ שמ וב מטת הכותל הצרה עמ בהמותיהמ דרכ המ תפללימ ומשליכימ במקומ את האשפה שלהמ. זה קרה כבר בימי המנדט הב ריטי, אכ ביתר שאת בשנימ הבאות - כשיהודימ כבר לא היו יכולימ לפקוד את המקומ בכלל. 1948 אלא שגמ בשנימ הללו, בינ , כשהכותל היה מכו ה בלכ 1967 ל לוכ ובאבק הגלות וההרחקה הכפויה, העמ לא שכח. בקבר דוד המלכ )שיומ אזכרתו הוא בחג השבועות( שבהר ציונ, הוקמ על ידי מנכ"ל משרד הדתות דאז שמואל זנוויל כהנא )שז"כ( "מצפה הר הבית" - כדי שעמ ישראל יוכל להגיע ול פרוק את געגועיו מול הקודש, גמ אמ ממרחק. ליד המצפה הוקמ על ידו גמ חדר נשיא המדינה, שבו התקבלו העולימ לרגל לירו שלימ, לא רק במעונ הרשמי, אלא גמ במקומ שהזכיר לכולמ לאנ אנחנו שואפימ להגיע. ככל שעברו השנימ, הגעגוע לקדושימ שב מקומותינו הלכ וגבר. בל"ג בעומר באותה השנה איש לא יכול היה לשער שאת שבועות יחגגו המו ני בית ישראל בתוכ העיר העתיקה. ומי יכול היה להאמינ שקבר דוד המלכ, שהיה קצה הג בול בינינו לבינ הלב שלנו, יהפוכ להיות פתאומ תחנה בדרכ לקודש? אבל זה קרה. הרוח שעברה בלבבות, והגי עה אל הרב צבי יהודה הכהנ קוק זצ"ל, ואל קולק ונעמי שמר המנוחימ, ואל אלפי חיילימ ששרו על ירושלימ הקרובה אכ הכל ככ רחוקה, הניעה את העמ במל חמת ששת הימימ. היא הניעה את מאות אלפי המבקרימ שהגיעו באותו חג הש בועות, שנת תשכ"ז. שנימ, מדי שבועות 59 ומאז, במשכ ממשיכה הרוח הזו לפעמ בלבבות ומז רימה נהר אדמ שצמא לירושלימ ולקו דש. לעת עתה, הצימאונ הזה נעצר שמ למטה. נתפלל לשנה הבאה בהר בית ה' • ובירושלימ העוד יותר בנויה. , כשהכותל המערבי 1967־ ל 1948 גם בין היה מכוסה בלכלוך ובאבק הגלות וההרחקה הכפויה, העם לא שכח. ככל שחלפו השנים, הגעגוע לקדושים שבמקומותינו הלך וגבר צילום: פריץ כהן, לע"מ אביתר ליכטמן בשבילי הארץ 054-7728242 לתגובות בווטסאפ 1967 , תפילה בכותל המערבי