שביעי

24.04.26 | ז' באייר תשפ"ו | 681 גיליון | 30 רבותיי, ההיסטוריה מת סבתא שלי לוננת שמאז שהיא עלתה לישראל, יש כל הזמנ מלחמות ובלאג נימ. היא באה מארגנ טינה, לא המדינה הכי יציבה בעולמ, שהייתה ידועה בתקופה מ וימת בהעלמת אזרחיה מעל פני האדמה. אבל את זה היא לא מציינת. נדמה שהיא גמ לא זוכרת את העובדה שהבלאגנימ שלנו לא התחילו מקומ המדינה. להפתעתי, מתברר שלא מעט אנשימ מרגישימ ככה, לאור ההפנות נגד המלחמה עוד בזמנ קיומה, ולאור ערת אלי פיניש. המ כנ התבלבל והעז להוציא מילה חיובית על צה"ל והמדינה, ושכח שהוא אמור רק לדבר נגד ביבי ולא משהו שיש תמע כאילו הוא מפרגנ בעקיפינ. אפ פעמ לא בלתי הי טוריה, ולא הב נתי למה אני צריכה ללמוד על יוונ העתי קה. דודה שלי, מורה מומחית שאני מאוהבת בה קשות, הדגימה לי איכ ההי טוריה חוזרת והבנתי שזה לא רק רט איטי ומשעממ בשחור לבנ, עמ מחוות מוגזמות - אלא שכדאי, יעיל ורלוונטי ללמוד את זה, כדי לדעת ולהיות מוכנימ. זה נשמע מובנ מאליו, אבל בכל פעמ שאני נתקלת בפו טימ שמתלוננימ על המדינה והמלחמה, במיוחד ביב הימימ הלאומיימ שלנו - שואה, זיכרונ וע צמאות - אני מבינה שזה ממש לא ככה. אפשר להתווכח על העיתוי שלהמ ב פירת העומר, על אמירת ההלל ועל העובדה שנקבעו על ידי אלו שאינמ שומרי תורה ומצוות, אבל אי אפשר להתווכח על העובדה שאמ לא היינו פה, היה לנו עכשיו מה זה רע ומר. את ה פר החדש "צומת קראתי מ ובימ" של אהוב המגזר, ה ופר והרב ליאור אנגלמנ. פרו הקודמ היה פני נה פרותית ורב מכר מטורפ, והאמת היא שהכי שמחתי לה חזיק ב פר חדש שלו, למרות שאני פחות מתחברת לקונ פט של יפורימ קצרימ. עד שאני מכירה ומתאהבת בדמויות - לא בא לי להיפרד מהנ במהירות. בגלל שהוא כותב כל ככ טוב, זה באמת קרה לי: התאהבתי ב יפורימ ובדמויות, ומרגיש שיש פוטנציאל ל פרי המשכ לכל אחד מה יפורימ )יאללה, ליאור. אני יודעת שזה עמל, אבל מאמינה בכ ומבטיחה שאחכה ב בלנות(. ה פר ובב ביב מועדי השנה והתקו פה המאתגרת שעברנו יחד, ומונגש ברגישות אינ קצ, באותנטיות, בכנות ובכתיבה קולחת, כאילו הוא עצמו האל באוקטובר או 7 מנה מ איש הביטחונ שמכובד האחריות רצה לשימ קצ לחייו. שלא לדבר על הקלוז'ר ל פר " ולמ גנבימ", עמ ה יפור על הדמות של יובל )לא אעשה פוילר, אבל למי שאהב - חובת קריאת המשכ(. אני קוראת המונ, ומהר. לרוב מדלגת על פ קאות של מות של תיאורי טבע או רגשות מו גזמימ. ככה אני מצליחה ל יימ שני פרימ בשבת שעונ קיצ. יש מתי מעט, שאותמ אני יכולה ל פור על אצבעות כפ יד אחת, שאני לא מוכנה לפ פ מהמ אפ מילה. כזה הוא פרו של אנגלמנ. התפללתי שלא ייגמר לעולמ, ולכנ לקח לי זמנ לכתוב עליו באיחור • אופנתי. בכל פעם שאני נתקלת בתלונות על המדינה, במיוחד סביב הימים הלאומיים, אני מבינה שאנחנו חייבים לדעת היסטוריה ולהתכונן. אם לא היינו פה, היה לנו עכשיו מה־זה רע ומר sharonroter@gmail.com 90 צילום: מרים אלסטר, פלאש שרו ן רוטר סוגרת שבת