שביעי

17.04.26 | ראש חודש אייר תשפ"ו | 78 עצמאות | 680 גיליון | 38 אשרי עין ראתה כל אלה אני נכנ ובחלומי לחנות מח ני טכנו לוגיה, ובוחר לי אחת ממכונות הזמנ הקיימות שמ. לא היקרה ביותר ולא הזולה ביותר, אלא אחת שתביא אותי בבטחה לנקודת היעד. וכשאני מגיע איתה הביתה, אני מציב אותה ב לונ, ברגע של שקט בינ האזעקות, ומ ביר לילדימ שיבוא יומ ואקח גמ אותמ למ ע כזה. בערוצ הבחירה בז מנימ אני מקליד "אחרי יציאת מצרימ", ומצט מרר מהמחשבה שבעוד שניות אחווה את 4 העוצמה הגדולה של עמ נולד. יש חוויה שיכולה להשתוות לזה? קדימה, . את הפרפרימ Enter בבטנ עוד שרדתי, אבל המדבר הלוהט קשוח גמ למי שחי בעידנ ההתח ממות הגלובלית. התלבטתי אמ אנחת לתוכ מעגל שירה ענק או ל עודת מנ מטו רפת, אבל להפתעתי נחתּי במרכז של כמה אוהלימ שאת האווירה הרוטנת שבהמ היה קשה לפ פ . "איזו יציאה ואיזו חירות? מנ הוא נותנ לנו? שומ ובצל אי אפשר לה שיג פה!". "ודגימ? מה עמ הדגימ?!". מהאוהל השני בקעו קולות דומימ, עמ תלונות על מימ ובשר. ככה נראית יציאת מצרימ? ככה נשמע עמ נולד? לפתע, נישא קול שירה על גבי רוח המדבר. "עמ נולד, יחד לעד, אל הארצ המובטחת", ואלפימ אלפימ חגגו בקהל. רוחי שבה אליי, כמעט נפ לתי בפח. כמעט חשבתי שהתלונות הנ חזות הכל, וקולנ הוא חזות העמ. הצט רפתי לרוקדימ, ותחושה עילאית אפפה אותי. ככה זה צריכ להיות. למכונה, והפעמ הקלד חזרתי תי " יוונ תש"ח, מלחמת העצמאות". חשתי חובה לה תובב בתוכ עמ שא שנות חוגג את עצמאותו. 2,000 חרי קול הפגזימ בירושלימ העיר אותי ממחשבותיי, וקשיש שראה אותי מ תו בב ברחוב צעק לי להיכנ לביתו המוגנ בשקי חול. במבנה הקטנ והדל הבחנתי בקרנ אור שהצליחה לחדור אל החלונ השבור, ונראה שהאירה ישירות על פניו, עת חייכ חיוכ גדול. שאלתי אותו היכנ משפחתו. החיוכ מש לרגע מפניו, ודמעה קטנה נקוותה בצדודית עיניו. "על משפחתי אתה שואל? על מי א פר? על אחיי ואשתי שעלו באפר הכבשנימ? על בני יחי די, אוד מוצל מהתופת שלחמ על שלומ ירו שלימ, ועל שלומה גמ נפל? או על חבריי מה מושבה שלא שרדה את הקרבות ושמה נמחה מהמפה?". לא יכולתי להתא פק ופרצתי בבכי. "אל תבכה ידידי, לא זו הייתה כוונתי", אמר. "אינני ה יפור המרכ זי. לא ידע עמ ישראל ימימ גדולימ ושמחימ מאלה". נאלמתי דומ. "קורבנ כבד שילמתי אני ושילמנו כאומה במלחמה על עצ מאותנו. אכ לא עוד כבני עבדימ בגלות אנו, אשר מתגיי ימ לצבאות לא לנו. אלא כבני מלכ הלוחמימ לחירותמ הננו, בארצנו ולא בארצ זרה, בצבאנו ובשמ אלוקינו. אשרי עינ ראתה כל אלה". הודיתי בדמעות לו וביקשתי ממנו שי ברכ אותי. הפעלתי את המכונה וחזרתי הביתה. ילדיי שמחו כל ככ לראות אותי, ופתאומ קלטתי ששכחתי לתעד עבורמ את המ ע. אבל היה לי משהו הרבה יותר טוב. פתחתי איתמ את חדשות ההווה. שמ ענו על פעולות עמ ישראל בשמי העו למ, ועל גבורת הלוחמימ והמשפחות ועל מפלת אויבינו. לימדתי אותמ איכ לנקות את רעשי הרקע, איכ לשמוח במציאות שהגענו אליה, והראיתי להמ ני ימ שבדור הזה. גמ על הכאב יפרתי להמ, אבל בתוכ המ גרת הכוללת של • הנ העצומ. חג עצמאות שמח! קורבן כבד שילמנו על עצמאותנו. אך לא עוד כבני עבדים בגלות אנו, אשר מתגייסים לצבאות לא לנו. אלא כבני מלך הלוחמים לחירותם הננו, בצבאנו ובשם אלוקינו צילום: זולטן קלוגר, לע"מ אביתר ליכטמן בשבילי הארץ 054-7728242 לתגובות בווטסאפ