שביעי

כבר לא מנסה שמואל מושקוביץ להתעלם או להחביא את הקושי שגזרו הוא מביע אותו • עליו המילואים בשירים, מוצא נחמה - וחולם לגעת "כשאני מוציא מילים • גם באחרים אלון פרל ומנגינה, משהו בי מתרפא" מנ ה למצוא זמנ לכתוב, לנגנ ול לול את דרכו בעולמ השירה. "באמת כיפ נורא עמ החברימ במי לואימ, וכל מה שאנחנו עושימ הוא חשוב, אבל התקופה הזו משביתה את החיימ", הוא מ פר. "קודמ כל אלה המילואימ עצממ, כשאתה יוצא משג רת החיימ ונאלצ להרדימ את הילדימ בשיחת וידאו בטלפונ. לא הייתי בא זור כשהבת שלי התחילה ללכת, והיה שלב שבו היא אפילו לא זיהתה אותי. "אבל גמ כשאני חוזר הביתה - זה כבר לא אותו עולמ. אתה מנ ה לחזור לשגרה המ ודרת והרגועה, לארגנ את החיימ שלכ, ולפתח את העולמ המו זיקלי, ומשהו במוח נדפק. אתה הרבה יותר עצבני וח ר בלנות, הרבה פחות מרוכז. שלא לדבר על חרדות ודיכאונות. ובכל פעמ זה עד העונג הבא, עד ה בב הבא שמחדש הכל". אפשר בכלל לכתוב שירימ בתקו פה כזו, כשהמוח מבולגנ לחלוטינ? "זו שאלה טובה שאני לא בטוח שיש לי תשובה אליה. במשכ תקופה ארו כה לא הצלחתי לכתוב בכלל, ופתאומ מגיע שלב שאתה מבינ שהדרכ שלכ להירפא היא בביטוי הכאבימ באמצ עות המילימ. "בשבוע שעבר חגגתי יומ הולדת , והלכתי קצת להתבודד בטבע כדי 31 לנ ות לכתוב ולהירגע אחרי תקו פה לחוצה מאוד. אז מצד אחד, קשה להתע ק באומנות בזמנימ כאלה. מצד שני, זה ממש הריפוי שלי, ואני מקווה שזה עוזר גמ לאחרימ". בין דיווחים לכאבים ,12 מושקוביצ התחיל לכתוב בגיל "שבע שעות אני חושב עלייך גדלה עליי יושב על מה השתנה אצלך ומתי תצחקי ואני אחייך" )מנ ה להתחיל את היומ( ה מוח נדפק במילואימ. כשאני מוציא מילימ ומנגינה, משהו בי מתרפא", אומר שמואל מושקוביצ. כלוחמ בחטיבה , בגדוד של יוצאי גולני, הוא כבר 300 ימימ בלבנונ וב ו 400 שירת יותר מ ריה, וה ופ, לפחות בינתיימ, לא ממש נראה באופק. אבל בתוכ כל הטירופ, עמ אישה וארבעה ילדימ, הוא גמ 27.02.26 | שבת זכור תשפ"ו | 675 גיליון | 22