שביעי

"יש בי קנאה באנשימ שחיימ בשגרה רגילה ויכולימ להיות פונ טניימ. אבל המלחמה לא באמת נג מרה. יש עוד חיילימ בעזה, ואמהות או בנות זוג שלא ישנות בלילה. 7 אני בעצמי עדיינ תקועה עמוק ב באוקטובר". בשעה שרובנו מתרגלימ מחדש לחיימ של אחרי המלחמה, יש מי שנד רשות להתמודד עמ השלכותיה הקשות בכל יומ ובכל רגע. אלינור, כלכל נית בבית החולימ ורוקה בבאר שבע, מתמודדת כבר כמעט שנתיימ וחצי עמ המציאות הבלתי אפשרית שנכפתה עליה: פציעתו הקשה של בעלה, לוחמ ביחידה מיוחדת, בקרבות שהתחוללו בעוטפ ביומ הטבח; ובמקביל, היא נלחמת ב רטנ השד שתקפ אותה, לצד גידול ילדה שהתמלאה לאורכ התקופה בהרבה ימני שאלה. גמ דינה הלצבנד, יועצת הנקה ואמ לארבעה )ילדה במזל טוב זמנ קצר לאחר הראיונ( מירושלימ, "רק" טיפ לה בתינוק שנולד פג - כשבעלה זיו, איש הייטק וקצינ שריונ במילואימ, נפצע בעזה. רוני רפלד בלוט, יועצת ע קית במקצועה ואמ לארבעה מצופימ, מקפידה להציג את בנ זוגה לפי כי נויו בבית - פיצי, עובד משרד ראש הממשלה וקצינ במילואימ, שנפצע בגבול הצפונ בימימ הראשונימ של המלחמה. במהלכ השיקומ של בעלה היא ה פיקה לצאת לשירות מילואימ ארוכ בעצמה, ללדת את ילדמ הרבי עי וגמ ליצור, בשיתופ מקצועי עמ עמותת נט"ל, את הפודקא ט "עלו מות קרב" שמעניק במה לנשות פצועי המלחמה לדבר על העולמ שהתהפכ עליהנ ולשתפ כיצד הנ מנ ות בגבורה ובנחישות ל ובב אותו בחזרה. 9 | 20.02.26 | ג' באדר תשפ"ו | 674 גיליון