שביעי

06.02.26 | י"ט בשבט תשפ"ו | 672 גיליון | 12 "אם הייתי יודע מה המצב, הייתי נוסע בשבת". רחמים ישי, לאחר הפציעה ובביקור של הרב דוד לאו בבית החולים צילום: לירון מולדובן כמה ימימ הוא כבר הועבר לשיקומ באיכילוב. רחמימ ישי היה שמ במיטה , וי' היה באחת המיטות לידו. אחרי 3 חמישה חודשימ י' יימ את השיקומ וחזר ללחימה". במקביל, בנמ אלקנה שירת בגדוד בגולני והחליט לצאת לקור קצי 13 נימ. "אורית ואני היינו תמימי דעימ שאמ הוא רוצה, זו זכותו. ישנו טוב בלילה, לא פחדנו, היינו ע וקימ בזה שהוא שמח ומאושר להיות קצינ. מב חינתו, הפציעה של שני אחיו הייתה רק ה יבה לפרוצ קדימה". אפשר לחשוב שאבא שראה את שני בניו נפצעימ הפכ כבר "מתורגל" ב יטואציה, אכ כשהרב משה מגיע ל יפור של בנו אלקנה, הטונ שלו משתנה והשבר מורגש. "הייתי בי שיבה, למדתי עמ החברותא שלי, לא ידעתי כלומ. פתאומ רחמימ ישי נכנ ומבקש ממני לצאת החוצה. 'אלקנה נפצע קשה', הוא אומר לי. "חזרנו הביתה ונ ענו עמ אורית 2 ל ורוקה. כשהגענו, מפקד ר"מ חיכה לנו ואמר שממתינימ לראות מה יהיה אחרי הניתוח. כשהרופא יצא, זה כבר היה רט אחר לגמרי. הוא ביקש שנשב, ואמר לנו: 'מצטער לבשר לכמ, כרתּי את שתי הרגליימ של אלקנה'". כשהרב משה מדבר על ככ, הוא פורצ בבכי. "לזה לא היינו מוכנימ, היינו ממש בהלמ. כשהודיעו לילדימ, י' התעלפ. כל אחד מאיתנו הבינ שאנחנו חייבימ להיות חזקימ עכשיו. המשימה שלנו הייתה רק לחבק אחד את השני, ולא הבנו בכלל את המשמעות. אפ פעמ לא נשברנו, אבל זה היה הרבה יותר קשה. אתה מבינ שהחיימ משתנימ. באותו הלילה אשתי כבר אמרה לי שנצטרכ לעבור לדירה נגישה". בתחילת הדרכ נאמר להמ שירדימו את אלקנה לחודש, אכ כעבור יומיימ משהו השתנה. "עשינו תורנות מ ביב למיטה שלו. ביומ רביעי בבוקר ישבתי שמ, ופתאומ הגיע רופא ושאל למה הוא מורדמ. הוא אמר שנראה לו שאינ בזה צורכ והוא מעיר אותו. מובנ שק הפ יקו לו 10:55 ראתי מיד לאורית. ב את חומרי ההרדמה, וכעבור שתי דקות הוא התעורר ושאל איפה אמא. היא כמובנ ניגשה וחיבקה אותו". הוא הבינ שאינ לו רגליימ? "הרופאימ הכינו אותי לזה שהוא יחפש אותנ. התפקיד שלי היה לה ביר לו מה קרה, לפרטי פרטימ. אכ בפו על, מיד כשהתעורר הוא שאל: 'אבא, אינ לי רגליימ, יש לי ראש?'. חיכיתי כמה שניות ואמרתי לו: אלקנה, מי ששואל שאלות כאלה - יש לו ראש". במקומ להיות ע וק במצב של עצמו, אלקנה התעניינ בדבר אחד: האמ הוריו הלכו להלוויה של החייל שלו, מ"ר עמית כהנ ז"ל, שנהרג באותו אירוע. "אמרתי לו שלא הל כתי כי רציתי להיות איתו, אבל אחיו ואחותו הלכו". בשלב הזה ביקש אלקנה לדבר עמ המג"ד שלו. הרב משה ני ה להתקשר, אכ לא הייתה תשובה. "שאלתי אותו מה כל ככ דחופ, ואז הוא יפר לי את כל ה יפור מנקודת מבטו". אלקנה, ככ מ פר אביו, הגיע למ לאחר שהחיילימ לא ה תדרו 13 ייעת עמ הקצינ הקודמ. "ברוכ ה', הוא ניחנ בכושר מנהיגות בריא מאוד וניהל עמ כל אחד שיחות עמוקות. בכל פעמ המ הצלחה. 100% קיבלו משימות והיו להמ בשבת אחת המ קיבלו משימה ולא הצ ליחו לבצע אותה, כי נגמרו הרחפנימ לפלוגה. אלקנה ניגש למג"ד ואמר לו שאי אפשר להמשיכ ככה. הוא ה ביר שיש לו חייל מצטיינ, עמית, עמ רחפנ פרטי והוא מומחה בהט ה. המג"ד אמר שאינ לככ אישור". אלקנה לא ויתר, ובעצת המג"ד כתב תו"ל )תורת לחימה( להפעלת הרחפנ. המג"ד אמר שזה נראה טוב, אבל עדיינ א ור; מישהו צריכ לעשות על זה ני וי קודמ, ולו אינ זמנ לזה. אלקנה הציע את עצמו. , אלקנה 14:30 וככ, ביומ שני בשעה ועמית עלו לגג בחאנ יונ וביצעו ני וי על רחפנ אזרחי עמ פצצה צה"לית. הני וי הראשונ צלח, אכ השני התפוצצ עליהמ. עמית נהרג במקומ, ואלקנה עפ הכבישים היו ריקים, אין אדם ברחוב, רק ג'יפים ומשטרות. בלילה האחות 2:30־ ב שאלה אם אני מוכן לזהות את רחמים ישי. מתברר שמיד הרדימו אותו. לא ידעו מה שמו, זיהו אותו רק לפי הדיסקית בנעליים